פר"ק 37547-06-15 יורקוב ואח' נ' קיו.סי.אי. (1997) בע"מ ואח' - פסקדין

בבקשה זו למתן הוראות עותר המבקש, המפרק הזמני של החברה, להורות למשיבה, רשות המסים, להשיב לקופת הפירוק סכום של 252,880 ₪ ששולמו לה כמה ימים לפני הגשת בקשת הפירוק. המבקש טוען כי ביום 15.6.15 הוגשה בקשה לפירוק החברה, וכי הסתבר שביום 9.6.15 שילמה החברה למשיבה סכום של 252,880 ₪ לפירעון חוב מע"מ. לטענתו, החוב שנפרע איננו החוב השוטף למע"מ, אשר לפי ספרי החברה הסתכם רק בסכום של 72,880 ₪. המבקש טוען כי התשלום למשיבה הוא העדפת מרמה כמשמעה בסעיף 355(א) לפקודה ולכן יש להורות על השבתו לקופת הפירוק.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי סעיף 355(א) לפקודה מחייב הוכחת שלושה יסודות מצטברים, היינו שבשעת התשלום לא הייתה לחייב יכולת פירעון; שהתשלום נעשה בתוך תקופה של שלושה חודשים קודם להגשת בקשת הפירוק; ושהתשלום נעשה על מנת ליתן עדיפות לנושה מסוים על פני שאר הנושים או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצד אותו נושה. לטענת המשיבה, גם אם ניתן לומר ששני היסודות הראשונים מתקיימים, לא עלה בידי המבקש להראות את קיומו של היסוד השלישי. לטענת המשיבה פירעון חוב מע"מ של החברה הוא חלק מפעילותה העסקית השוטפת, ולא ניתן להניח כי החברה העדיפה את רשות המסים על פני נושים אחרים שלה, כגון ספקים וכיוצא באלה.

בתשובתו לתשובת המשיבה הצביע המבקש על כך שלפי ההלכה שנפסקה בע"א 4269/11 עו"ד יהודה ברמי נ' רו"ח עופר אלקלעי, מפרקה של חב' אקסלרוד יאיר חומרי בניין בע"מ (19.6.13) ("עניין ברמי"), שאליו הפנתה גם המשיבה, די בראיות נסיבתיות לצורך הוכחת היסוד השלישי, היינו "הכוונה להעדיף" נושה מסוים, שהראשונה בהן היא, כבענייננו, סמיכות הזמנים בין מועד התשלום למועד הגשת בקשת הפירוק. עוד טוען המבקש כי בעניין ברמי נפסק גם שניתן להסתפק במבחן "מהלך העסקים הרגיל", ובענייננו התשלום אינו עומד במבחן זה, שכן ימים מספר לפני הגשת בקשת הפירוק שולם למשיבה חוב עבר של מע"מ בגין חודשים רבים, וההנחה היא על כן שהתשלום נעשה על מנת שמנהלי החברה ובעלי מניותיה לא ייוותרו חשופים להליכים פליליים בשל מחדלי החברה לשלם את המס.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הבקשה ומורה למשיבה להשיב לקופת הפירוק סכום של 252,880 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום הסכום למשיבה ועד להשבתו לקופת הפירוק.

סעיף 355(א) לפקודה קובע כי:

"כל העברה, משכנתה, מסירת טובין, תשלום, הוצאה לפועל וכל פעולה אחרת בנכסים, שאילו נעשו בידי אדם או נגדו היו רואים אותם בפשיטת רגל שלו כהעדפת מרמה, הרי כשנעשו בידי חברה או נגדה יראו אותם, בפירוקה, כהעדפת מרמה של נושיה, ולא יהיה להם תוקף..."