פר"ק 29031-08-10 ולדימיר פוסטרנק, מנהל מיוחד של חברת מוקד ארי אבטחה בע"מ נ' אלעד אלמקייס, רחל כהן - פסקדין

הרקע לבקשה

1.בקשת הפירוק כנגד חברת מוקד ארי אבטחה בע"מ (להלן: "החברה") הוגשה על ידי נושה בחברה ביום 16.8.10. עילת הפירוק הייתה אי תשלום שני שקים שאחזה בהם הנושה (להלן: "המבקשת"). שיק אחד על סך 227,762.25 ₪, ז"פ 25.5.10 ושיק שני על סך 263,362 ₪, ז"פ 10.6.10. שני השקים נמסרו למבקשת על ידי החברה לשם פירעון חוב של חברת ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ (להלן: "חברת יוסי") כלפיה. לפי הנטען בבקשת הפירוק, בעלי השליטה בפועל של שתי החברות – החברה וחברת יוסי, הם בני משפחת ביטון – ה"ה יהודה ורועי ביטון. צו לפירוק החברה ניתן ביום 9.2.11 בהיעדר התנגדות החברה.

2.בבקשה הנוכחית מבקש המפרק לחייב את המשיבים להחזיר לקופת הפירוק את הכספים ששולמו להם על ידי החברה בתכוף להגשת בקשת הפירוק בהיות התשלומים העדפות מרמה פסולות. משיב 1 הוא בן דודו של מר רועי ביטון ומשיבה 2 היא חמותו של מר יהודה ביטון. משיב 1 טען כי נתן הלוואה פרטית למר רועי ביטון מלפני מספר שנים ומשיבה 2 טענה כי נתנה הלוואה לחברה מלפני שלוש שנים (אם כי בתצהיר שמסרה לפני המפרק ביום 16.4.12 היא טענה כי ההלוואה ניתנה למר יהודה ביטון באופן פרטי). למשיב 1 הוחזר בחודש 8/2010 סכום של 38,000 ₪ על ידי החברה והוא נתבקש להחזירו למפרק, ומשיבה 2 נתבקשה להשיב סכום של 108,000 ₪ שקיבלה אף היא מהחברה בחודש 8/2010. הכנ"ר תמך בעמדת המפרק.

3.המסכת הראייתית דלה ביותר. המפרק נשען על סמיכות הזמנים הקיימת בין מועד החזרת ההלוואות לבין מועד הגשת בקשת הפירוק ועל כך שהמשיבים הם בני משפחתם של בעלי השליטה בחברות. זולת עובדות אלו, שאינן שנויות במחלוקת, הוא לא הצביע על ראיה כלשהי ממנה ניתן להסיק את רצון החברה להעדיף את המשיבים על פני נושיה האחרים של החברה. לעומת זאת, מר יהודה ביטון שהתייצב לדיון בבית המשפט טען שהחברה הייתה בת פירעון במועד החזרת ההלוואות למשיבים והשקים שהוא משך ומסרם למבקשת ניתנו למבקשת תוך אילוץ עבור פירעון חוב חברת יוסי. עובדה היא כי למעט חוב לא גדול של החברה כלפי המבקשת, במועד הגשת בקשת הפירוק נגד החברה, היא כמעט ולא הייתה חייבת כספים. כמו כן, פעילות החברה נמכרה ערב הגשת בקשת הפירוק נגדה בכסף מלא, דבר המצביע על כושר פירעונה.

4.בדיון שהתקיים ביום 10.7.14 הסכימו המשיבים כי בית המשפט ייתן את החלטתו לאחר שתינתן האפשרות למר יהודה ביטון לומר את דברו. בסוף הדיון בית המשפט אפשר לצדדים להגיע לכלל הסכמה, אך ביום 28.7.14 המפרק הודיע כי ניסיונותיו ליצור קשר עם המשיבים כשלו והוא ביקש מבית המשפט שייתן את החלטתו ללא דיון נוסף.

המסגרת הנורמטיבית

5.סעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), החל גם בפירוק חברות לפי סעיף 355 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, מציב ארבעה תנאים לתחולתו של האיסור שבו: א. המעשים הפסולים נעשו בתוך תקופה של שלושה חודשים קודם להגשת הבקשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל (ובמקרה של חברה, מועד הגשת בקשת הפירוק נגדה); ב. המעשים נעשו לטובתו של נושה מסוים; ג. המעשים נעשו על מנת ליתן עדיפות לנושה מסוים על פני נושים אחרים, או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצד הנושה המסוים; ד. בשעת המעשה לא יכול היה החייב (החברה) לפרוע את חובותיו (ע"א 1740/06 עו"ד נפתלי נשר, הנאמן לנכסי שמעון חדד נ' אטיאס (פורסם בנבו, 26.6.08)). לעניין ההעברה הפסולה, אין די בעצם קיומה של העדפה במישור האובייקטיבי, אלא צריך שההעברה תלווה בכוונה סובייקטיבית להעדיף נושה מסוים. אם הוּכחה העדפה כזו, רואים את מעשה ההעברה כמעשה מירמה וניתן לבטל את העיסקה כהעדפה פסולה. המושג מירמה פורש בהקשר זה בהרחבה באופן שדי בקיום העדפה גם בלא מירמה כהגדרתה המקובלת כדי שתהא ניתנת לפסילה. עם זאת, להוכחת כוונת ההעדפה נדרשת רמת הוכחה גבוהה, וזו צריכה להיות המטרה הדומיננטית של החייב בביצוע ההעברה (ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, עו"ד, פ"ד נה(4) 925, 940 (2001). נטל השכנוע בדבר קיומה של כוונת העדפה אצל החייב מוטל על המסתמך עליה.

6.הואיל והוכחת כוונה סובייקטיבית אינה קלה, ניתנת האפשרות למבקש להוכיח את כוונתו הסובייקטיבית של החייב להעדיף נושה מסוים על-ידי ראיות נסיבתיות (ע"א 550/69 בינה נ' עו"ד א' מצא, הנאמן על נכסי שלמה עטיה בפשיטת רגל, פ"ד כד(1) 485 (1970). למשל, הפסיקה ראתה בסמיכות הזמנים בין מועד העברת נכס מנכסי החברה לאחד מנושיה לבין מועד כניסתה להליכי פירוק משום ראיה נסיבתית לקיום העדפת מירמה. המשקל הראייתי שיוחס בהקשר זה לסמיכות הזמנים שונה ממקרה למקרה. לא די, ככלל, בעצם סמיכות הזמנים כדי להרים את הנטל להוכחת כוונת העדפה, ויש להצביע על נסיבות נוספות מעבר לכך. במקום שהעברת הערך מן החברה לאחד מנושיה ערב הפירוק הייתה חלק ממערכת יחסים נמשכת בין החברה לבין אותו נושה שמטרתה הזרמת "חמצן פיננסי" לחברה, ייטה בית-המשפט שלא לפסול את העיסקה כהעדפת מירמה. ולהיפך, מקום שמדובר בעיסקה מבודדת הקרובה בזמן לכניסת החברה לפירוק, ושאיננה חלק ממהלך שהנושה הרלוונטי צד לו של הזרמת "חמצן פיננסי" לחברה, מתגבר החשד כי מדובר בהעדפת מירמה (ע"א 3911/01 כספי נ' נס, פ"ד נו(6) 752 (2002); ע"א 4269/11 עו"ד יהודה ברמי נ' רו"ח עופר אלקלעי, מפרקה של חב' אקסלרוד יאיר בע"מ (פורסם בנבו, 19.6.13)).

מהכלל אל הפרט

7.כאמור, במקרה זה תשלום הכספים למשיב 1 היה תוך חודש וחצי מלפני הגשת בקשת הפירוק ולמשיבה 2 באותו חודש ממש. כמו כן, אין מחלוקת כי הכספים ששולמו לשני המשיבים, לא שולמו להם במסגרת מהלך העסקים הרגיל של החברה, כי אם עבור החזר הלוואות פרטיות שהם נתנו לחברה או לבעלי השליטה בה. אדרבה, החברה לא ניהלה עסקים כלל ועיקר עם המשיבים שהם קרובי משפחה לבעלי השליטה של החברה. בכך, די אפוא, ברמת ההוכחה הנדרשת, להשתכנע כי נתמלאו שלושת התנאים הראשונים לחלותו של סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל. ברם, השאלה היא האם התנאי הרביעי לפיו בשעת המעשה לא יכולה הייתה החברה לפרוע את חובותיה, התמלא במקרה זה.