פר"ק 1482-05 ג'ט גרופ אביאיישן בע"מ נ' אויה נתיבי אויר בע"מ ואח' - פסקדין

1.בפניי בקשה (מס' 48) אשר הוגשה מטעם המבקשת, רשות שדות התעופה בישראל ......0להלן: "המבקשת" או "הרשות") לחיוב המפרקת (המשיבה 3) בהוצאות משמעותיות לטובת המבקשת. מקורה של הבקשה הינו בבקשה מס' 47 אשר הוגשה ע"י המפרקת ואשר הוכתרה בכותרת "בקשה לחלוקת כספי קופת הפירוק; לקביעת שכר טרחת המפרקת; לחיסול החברות; לסיום תפקיד המפרקת ולסגירת תיק הפירוק". בקשה מס' 47 תכונה להלן: "הבקשה לשכר טרחה".

2.בסעיף 2 לבקשה לשכר טרחה סוקרת המפרקת את מצב החברות שבפירוק ואת מצב הקופות. בסעיף 2.8 מציינת המפרקת כי קופת הפירוק חבה בהוצאות פירוק שטרם נפרעו, ובכלל זה חוב בסך 586,169 ₪ לעיריית הרצליה (חוב נטען מוכחש בחלקו) וכן חוב בסך 294,842 ₪ (נטען ומוכחש) לרשות שדות התעופה, היא המבקשת. עוד נטען בבקשה כי יש לשלם את החזר הוצאות המפרקת ושכר טרחתה.

3.בסעיף 2.9 לבקשה לשכר טרחה מציינת המפרקת כדלקמן: "לאור העובדה כי ממילא לא יהיה בקופת הפירוק כדי לכסות את כל חובה הנטען של עיריית הרצליה, והיות וכפי שיפורט להלן הח"מ סבורה, כי לרשות שדות התעופה אחריות לעובדה שהליכי הפירוק נמשכו זמן כה רב, ואשר על כן, יש לקבוע כי אינה זכאית להוצאות הפירוק הנטענים על ידה, ו/או חלקם, נוהלו בין הח"מ לבין עיריית הרצליה, בעזרתו האדיבה של נציג הכנ"ר, מגעים להסדיר את חובות קופת הפירוק". בסעיף 2.10 נרשם כדלקמן: "על פי ההבנה שהושגה בין עיריית הרצליה לח"מ, הסכום שבקופת הפירוק בהפחתת הסכום שיאושר כהוצאות המפרקת ושכר טרחתה, ישולם לעיריית הרצליה. לחלופין, יחולק הסכום שיוותר לאחר תשלום שכר הטרחה המאושר, בין עיריית הרצליה לבין רשות שדות התעופה, עפ"י יחס שייקבע ע"י ביהמ"ש הנכבד, לאחר שיישמעו טענות הצדדים, לרבות עמדת המפרקת, לפיה יש ליתן עדיפות לחוב הנטען ע"י עיריית הרצליה".

4.אין מחלוקת כי בבקשה לשכר טרחה המשיב היה הכנ"ר והוא בלבד. עם זאת, אין מחלוקת כפי שעולה גם מהבקשה שלפניי, שהבקשה לשכר טרחה הומצאה לידי המבקשת, לטענת המפרקת כ-19 יום לפני שניתנה בה החלטה ולא הוגשה כל תגובה או בקשת הצטרפות מצדה של המבקשת.

5.הכנ"ר הגיב לבקשה לשכר טרחה ביום 4.1.15, ובכל הנוגע לנושאים שצוטטו לעיל, הביע הכנ"ר את עמדתו כדלקמן בסעיף 4 לתגובה: "אשר לחלוקת היתרה שתיוותר בקופה לאחר ניכוי הסכומים המפורטים מעלה: הכונס הרשמי ימליץ לביהמ"ש הנכבד לאמץ את החלופה המוצעת בסעיף 6.1.4 לבקשה, כך שייתרת הכספים תחולק באופן יחסי בין הנושים – עיריית הרצליה ורשות שדות התעופה, נושים בעלי מעמד נשייה זהה". בהתאם להמלצת הכנ"ר, קבע ביהמ"ש את שכר טרחתה והוצאותיה של המפרקת וקבע כי יתרת הכספים תחולק באופן שוויוני בין עיריית הרצליה והמבקשת.

6.למרות שביהמ"ש כאמור הורה על חלוקה שוויונית, חרף בקשתה העיקרית של המפרקת בבקשת שכר הטרחה, הוגשה הבקשה שלפניי. בבקשה זו טוענת המבקשת כי המפרקת העלתה שורה של האשמות קשות ובלתי נכונות כלפיה, האשמות שאינן מתיישבות עם הכרעתו של ביהמ"ש העליון בע"א 2734-11 רשות שדות התעופה בישראל נ' אוויה נתיבי אוויר בע"מ ואח' (13.11.12) (יכונה להלן: "פסק הדין של ביהמ"ש העליון"). המבקשת טוענת כי בפסק הדין של ביהמ"ש העליון נקבע, בין היתר, שיש לבטל את העסקה שנרקמה בין המפרקת עם חברת אוריון למכירת החברות נשוא הפירוק כעסק חי, ונתן תוקף להסכם הפשרה אליו הגיעה המפרקת עם הרשות קודם לכן. המבקשת טוענת בין היתר כי מפסיקת ביהמ"ש העליון עולה בבירור שמאבקה של המבקשת במפרקת לאורך ההליך היה מוצדק, ולכן אין כל מקום להעלות טענות כגון אלה הנטענות בבקשת שכר הטרחה, לפיהן המבקשת היא זו שהאריכה וסרבלה את הליכי הפירוק.

7.עוד טוענת המבקשת בבקשתה שהמפרקת נטלה חירות לעצמה וביקשה כי ביהמ"ש יתן גושפנקא שיפוטית להעדפת נושה אחד על פני נושה אחד במעמד זהה, וכל זאת רק בשל יצר נקמנות של המבקשת כלפיה על כך כי עמדה וניהלה אל מולה שורה של הליכים, ובסופם אף זכתה בדין. המבקשת טוענת שהבקשה להעדיף את עיריית הרצליה על פניה אינה אלא ניסיון של המפרקת לבוא עם המבקשת חשבון ולהעניש אותה כי עמדה על זכויותיה לאורך כל הדרך.

8.הבקשה הועברה לטיפולי ע"י סגן הנשיאה השופט אורנשטיין וביום 20.1.15 קבעתי כדלקמן: "הבקשה הועברה לעיוני. מבלי להתייחס כלל לתוכנה ולעובדות והטענות הכלולות בה, לא ברור מהו המקור החוקי להגשת הבקשה ובגין אילו "הוצאות" הוגשה הבקשה. הרי גם לשיטת המבקשת הכנ"ר וביהמ"ש אימצו את החלופה של החלוקה השוויונית; הלא גם לשיטת המבקשת היא לא הייתה צד לבקשה לפסיקת הוצאות (ומבלי להביע עמדה אם היה מקום לצרפה); ולכן לא נדרשה להשחית את זמנה להגשת תגובה לבקשה זו. לכאורה, לא נגרם למבקשת כל נזק ואף לא נגרמו לה כל הוצאות ביחס לבקשה הנטענת. דומה כי מבוקש מעין "פיצוי עונשי" וספק אם יש לכך מקום. לפיכך, ובטרם אדרש לבקשה, תבהיר המבקשת מהו המקור החוקי לבקשה ובגין אילו הוצאות הוגשה בקשה זו. ההבהרה תימסר תוך 10 ימים".

9.בעקבות החלטתי הנ"ל, הגישה המבקשת את הבהרתה. המבקשת טוענת כי בקשתה הינה לחיוב המפרקת בהוצאות לטובת הרשות, ולחלופין בהוצאות לטובת אוצר המדינה, והכל בשל התנהלותה חסרת תום הלב, כמפורט בבקשה. המבקשת מבהירה שראוי שיהיה לביהמ"ש הנכבד גם תפקיד מחנך באמצעות שרביט או חרב הוצאות, ועליו לעשות כן מקום בו נתקל הוא בהתנהלות בלתי תקינה לכאורה של בעל תפקיד מטעם ביהמ"ש המשמש כקצין ביהמ"ש, אשר התנהלותו הייתה עלולה להטעות את ביהמ"ש ולגרום עוול לבעל דין, אפילו אם לא נגרמו לאותו בעל דין הוצאות. המבקשת מפנה לסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, לתקנות 512ב ו-514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולסמכותו הטבועה של ביהמ"ש לחייב את המפרקת בהוצאות.