פר"ק 1225-07-15 לוין ואח' נ' נשר ואח' - פסקדין

המערערות הן היורשות של המנוח ארקדי לוין ז"ל ("המנוח") שבזמנים הרלוונטיים עבד בחברת דלינוש בע"מ (בפירוק) ("החברה"). המערערות הגישו למפרק החברה תביעת חוב בגין דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, דמי ביגוד, פדיון חופשה ותשלום עבור שעות נוספות.

בערעור טוענות המערערות שהמפרק לא אישר כל סכום בגין שכר עבודה ושעות נוספות, כפי שנתבע.

בתשובתו טוען המפרק, כי התביעה לתשלום שעות נוספות מתייחסת לתקופה שבין יולי 2010 עד יוני 2011, שבגינו תבעו המערערות סכום של 114,949 ₪ ולטענתו משמעות הדבר היא שבאותה תקופה המנוח זכאי היה לתוספת בגין שעות נוספות בסכום של כמעט 10,000 ₪ מדי חודש, כאשר שכרו הממוצע (ברוטו) עמד על סכום זהה. המפרק טען גם כי הוא בא בדברים עם מנהל החברה ועם מנהל החשבונות של החברה (שבינתיים הלך לעולמו), ולדברי אלה, אם היה ממש בטענת המערערות, היו הדברים מובאים לידיעתם מבעוד מועד, דבר שלא נעשה. המפרק טען גם כי המנוח קיבל תלושי שכר (העתקים שלהם צורפו לכתב הערעור) וכי הדעת נותנת שמי שעבד שעות נוספות בהיקף הנטען על ידי המערערות ולא קיבל שכר בהתאם, יפנה למעבידו על מנת לברר את הדבר או יגיש תביעה או מכל מקום לא יחשה במשך שנים עד למימוש זכותו.

שקלתי את טענות הצדדים ואני מחליט לקבל את הערעור בחלקו ולהחזיר את העניין למפרק על מנת שישוב ויבחן את עניין כרטיסי הנוכחות בעבודה שעליהם ביקשו המערערות לסמוך את ערעורן.

בפתח הדברים אציין שעיון בנספחים שצירפו המערערות לכתב הערעור מלמד שהחברה הוציאה למנוח תלושי שכר מפורטים המאפשרים את ההנחה שניהול החשבונות של המגיע ממנה לעובדים היה תקין ותלושי השכר משקפים נכונה את זכאות המנוח לתשלומים השונים ואת מה ששילמה לו החברה. יחד עם זאת, המערערות צירפו גם העתקים של כרטיסי נוכחות המתייחסים לתקופה האמורה (היינו 7/10 – 6/11) שלכאורה משקפים את שעות תחילת וסיום העבודה מדי יום, במהלך התקופה.

בהתייחסו לכרטיסי הנוכחות טען המפרק כי אלו אינם חתומים, לא על ידי המנוח ולא על ידי מנהל החברה או מנהל החשבונות שלה אולם מצאתי טענה זו בלתי מספקת על מנת לדחות את הערעור.

אכן, נטל הוכחת תביעת החוב הוא על המערערות שכן "על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ובמסגרת זו להגיש תביעת-חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל הראיות הנמצאות ברשותו..." (ההדגשה במקור, א"ק) (פש"ר 1199/01 דנבר נ' עו"ד גולדבלט (30.3.04)). מן העבר האחר גם נפסק, בהקשר קרוב לענייננו, כי בנסיבות מסוימות ניתן לראות בתצהירו של עובד שהגיש תביעת חוב ראיה מספקת כדי להרים את הנטל המוטל עליו וכי:

"יש גם לקחת בחשבון שככל שהנאמן מתקשה לקבל את עמדת המעביד ואת החומר הרלוונטי הנמצא בידו, היכולת של העובדים להשיג חומר זה מהמעביד קשה שבעתיים, ואין אפוא, מקום לזקוף את אי הצגת החומר לחובתם".

(בש"א (י-ם) 7013/09 אבראהים אבו ג'האלין נ' עו"ד ד"ר משה כהן, המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב כנגד חברת ש. בראשי בע"מ (26.5.11)).