פר"ק 1125-03 סעיד ואח' נ' אנור חברה לבניין ונכסים בע"מ ואח'

כללי

לפניי בקשת הגב' טליה מרציאנו (להלן: "טליה" או "המבקשת") להשבת כספים שלפי הנטען שולמו על ידה ביתר לעו"ד אריאל פופר בתפקידו ככונס הנכסים של חברת "אנור חברה לבניין ולנכסים בע"מ" (להלן: "החברה"; "כונס הנכסים").

רקע

ביום 3.6.03 ניתן צו פירוק לחברה. כונס הנכסים הרשמי מונה כמפרק החברה.

בין חובותיה של החברה נמנה חוב למר משה מרציאנו (להלן: "הנושה המובטח"), שמקור נשייתו בהלוואה שהעמיד לחברה שלא הושבה לו ואשר שכנגדה שעבדה החברה לטובתו בית צמוד קרקע דו-משפחתי בצפת, הידוע כחלק מחלקה 8 בגוש 13698 (להלן: "הנכס"). עו"ד שמואל סעדיה מונה כונס נכסים על זכויות החברה בנכס ובהמשך, ביום 31.7.13 מונה עו"ד אריאל פופר ככונס נכסים תחת עו"ד סעדיה.

כונס הנכסים פעל באישור בית המשפט למכירת הנכס ולאחר התמחרות שערך זכתה הצעתו של הנושה המובטח לרכישת הנכס תמורת סך של 1,600,000 ₪. לאחר מכן, המחה הנושה המובטח את זכויותיו לרכישת הנכס לילדיו, טליה, היא המבקשת בבקשה שלפניי, ודוד אשר מרציאנו (להלן: "דוד").

ביום 7.8.13 אישר בית המשפט (כב' השופטת אלשיך) לכונס הנכסים להתקשר בהסכמי מכר להעברת זכויות החברה בנכס על שם ילדיו של הנושה המובטח, וזאת חלף תשלום החוב המובטח. הסכמי המכר עם טליה ודוד נחתמו ודווחו כדין לרשויות המס. דא עקא, מנהל מיסוי מקרקעין בטבריה סבר כי העסקאות האמורות הן עסקאות כפולות, קרי עסקה אחת הינה בין החברה לבין הנושה המובטח ועסקה שניה הינה בין הנושה המובטח לילדיו. כתוצאה מכך, נקבע חיוב במס רכישה בגין העסקאות. כונס הנכסים הגיש השגה על קביעת רשות המסים אולם זו נדחתה, וכך גם באשר לערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת על דחיית ההשגה.

לאחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת הושלם הליך כינוס הנכסים והמשיב שוחרר מתפקידו ככונס נכסים.