נפקד יכול להמחות לצד ג' את זכותו לקבלת פיצויים מכוחו של חוק נכסי נפקדים - פסקדין

מונחת לפניי המרצת פתיחה אשר עניינה תביעת פיצויים על פי חוק נכסי נפקדים (פיצויים), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק הפיצויים"). במסגרת המרצת פתיחה זו טוענת המבקשת, חברת סביוני רשל להשקעות ופיננסים בע"מ, כי היא זכאית לקבל פיצויים מהמשיב, הממונה לפי חוק הפיצויים,  מכוח המחאת זכויות שבוצעה אליה ע"י מר סלים בידס ז"ל (להלן: "החברה", "הממונה" ו- "הנפקד" בהתאמה), ואילו המשיב חולק על אפשרות ביצועה של המחאת זכות בת-תוקף להעברת זכאותו של נפקד לפיצויים על פי חוק הפיצויים.

המחלוקת שלפניי עוסקת, איפוא, בסוגיה המשפטית הבאה: האם חוק נכסי נפקדים, תש"י – 1950 (להלן: "חוק נכסי נפקדים") וחוק הפיצויים אוסרים על נפקד או שוללים ממנו את הזכות להמחות לצד שלישי את זכותו לקבל פיצויים על פי חוק הפיצויים – אם לאו.

בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 17.9.13 הוסכם בין הצדדים כי מאחר שהממונה טוען להעדר תוקף להמחאת הזכות הנטענת ע"י החברה – הוא זה שיטען ויסכם תחילה לעניין המחלוקת דנן (ע' 10, ש' 8-5 בפרוטוקול).

1. תמצית העובדות הנוגעות בעניין
2. מר סובחי מוחמד יוסף בידס ז"ל היה בעלים של נכסי המקרקעין נושא התביעה – הנמצאים באזור תל אביב ובאזור השרון (להלן: "המקרקעין").
3. לטענת הממונה, נכסים אלה הוקנו לו כדין בעבר.
4. מר סלים בידס ז"ל, בנו של מר  סובחי מוחמד יוסף בידס ז"ל, טען טרם פטירתו כי הוא זכאי לקבל מהממונה פיצויים, על פי חוק הפיצויים, בגין הקניית המקרקעין לממונה.
5. לטענת החברה, ביום 28.6.94 המחה לה מר סלים בידס ז"ל את זכויותיו לקבלת פיצויים מכוח חוק הפיצויים. הסכם זה, שכותרתו "הסכם מכירה וויתור על זכויות" צורף להמרצת הפתיחה כנספח כא'. יצוין כי במסגרת הסכם זה נקבע כי החברה תשלם למר סלים בדיס ז"ל, בתמורה לקיום התחייבויותיו המפורטות בהסכם, "סכום מוסכם ומוגדר" (סעיף 3.1 בהסכם) – אשר כשלעצמו לא פורט בהסכם. 
6. במהלך השנים התקיימו בין הצדדים התכתבויות והליכים שונים לנוכח טענת החברה בדבר היותה זכאית לקבל פיצויים מהממונה, אך אלה לא נשאו פרי.
7. עתה מונחת בפני בית המשפט המרצת פתיחה, שעיקרה בקשה למתן סעד הצהרתי המצהיר על זכאותה של החברה לקבלת פיצויים מהממונה מכוח חוק הפיצויים, וכן בקשתה של החברה לקבוע שיעורם של פיצויים אלה.
8. יצוין כי המרצת פתיחה זו הוגשה הן על ידי מר סלים בידס ז"ל והן על ידי החברה. ביום 4.12.12 קבע בית המשפט בהחלטתו  כי יש למחוק את מר סלים בידס ז"ל כבעל דין בהמרצת הפתיחה, ודחה את הבקשה להחלפתו של מר סלים בידס ז"ל במיופה כוחו לפי ייפוי כוח בלתי חוזר – עו"ד דוד שימרון. לפיכך, החברה נותרה המבקשת היחידה במסגרת המרצת הפתיחה.
9. טענות הצדדים

א.         טענות הממונה

א (1) ניתן להגביל המחאת זכות באמצעות פרשנות תכליתית גם בהיעדר איסור מפורש לכך בחוק

8. הממונה טוען כי אומנם לא קיימת הוראת חוק הכוללת איסור מפורש להמחאת זכות לפיצויים של נפקד לצד שלישי, אך נוכח הסעיפים השונים של חוק הפיצויים, חוק נכסי נפקדים ותקנות נכסי נפקדים (פיצויים), תשל"ד – 1974 (להלן: "תקנות הפיצויים") אשר פורטו על ידו בכתבי טענותיו – יש להעדיף ולקבל דווקא את עמדתו לפיה קיים איסור לגבי המחאת זכותו של נפקד לקבלת פיצויים מכוחו של חוק הפיצויים שכן יהא בכך כדי ליצור הרמוניה חקיקתית בין הוראות חוק שונות. בהקשר זה, נסמך הממונה על הכלל הפרשני הקובע כי "כל הטקסטים הנורמטיביים טעונים פרשנות" [א' ברק פרשנות במשפט כרך א' (1992) עמודים 87-86; ע"פ 928/80 גוב ארי בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ולבנייה נתניה, פ"ד לה (4) 764 (1981)].
9. הממונה מציין כי על פי הוראת סעיף 1(א) בחוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המחאת חיובים") המחאת זכות אפשרית – "זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה". מכאן, לטענת הממונה, שהמחוקק מאפשר לאסור ביצועה של המחאת זכות לא רק על פי הוראת חוק מפורשת, אלא גם  "לפי מהות הזכות", ומכאן שדי לעניין זה בהוראת חוק משתמעת.  
10. באשר לבע"מ 10916/03 צה"ל נ' פלונית (פורסם בנבו, 14.6.2007)  – טוען הממונה כי גם אם נכונה טענת החברה שבפסק דין זה נקבע כי במקרה בו החוק אוסר במפורש על המחאת זכות תהיה המחאת הזכות אסורה,  הרי שאין בכך כדי ליצור הסדר לפיו בכל מקרה שבו החוק אינו אוסר במפורש על ביצועה של המחאת זכות תהא המחאת זכות כזו מותרת. הממונה מבסס טענתו זו על  העיקרון לפיו "לא כל הוראה מפורשת חיובית גוררת אחריה הוראה משתמעת שלילית" [ע"א 9333/02 מנהל מס ערך מוסף טבריה נ' אבו סאלח (פורסם בנבו, 12.5.2010), סעיף 19 בפסק הדין של כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס].

א (2) טענת הממונה לפיה חוק הפיצויים ותקנותיו אוסרים על הנפקד להמחות לצד שלישי את זכותו לקבלת  פיצויים מכוחו של חוק הפיצויים.

1. לטענת הממונה, תכליתו החקיקתית של חוק הפיצויים "אינה כספית גרידא אלא נועדה לשמש חלק מניסיון רחב, חוקי ופוליטי, מדיני והיסטורי, לנסות וליישב את הסכסוך רב השנים בין מדינת ישראל למדינות ערב. החוק לא נועד לאפשר ספסרות או מסחר בזכות אלא מתן אישי לנפגע עצמו. סיכומם של דברים, חוק הפיצויים אסר, על פי תכליתו, להעביר את הזכות לפיצויים המוגבלת והמוגדרת בו, למעט ליורש של בעל המקרקעין" (סעיף 8 בסיכומי הממונה; ההדגשה אינה במקור – ב' א').