פפרברג משרקי נ' סונבוליאן - פסקדין

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 19/7/10 .

לטענת התובעת במועד הנקוב, היא נסעה ברחוב ירושלים ברעננה, עת הגיעה לצומת קרית גנים האטה, הואיל והרמזורים בצומת לא עבדו וכשעשתה כן, פגע בה לפתע רכב הנתבע מאחור. לטענת התובעת, במעמד התאונה הודה הנתבע באחריותו לתאונה ואף הפנה אותה למוסך ברעננה מטעמו ואולם, משהתברר כי עלות התיקון גבוהה מהעלות אשר צפה, חזר בו מהודייתו ומשכך, נאלצה התובעת לפנות לשיפוי באמצעות חברת הביטוח שלה. לטענת התובעת, לאור הפעלת הביטוח כאמור נגרמו לה הפסדים אשר נתבעים על ידה מאת הנתבע במסגרת התביעה בפני.

לטענת הנתבע , במועד הנקוב הוא נסע בנתיב השמאלי , עת התחלף מופע הרמזור לירוק הוא השתהה מעט והתובעת,אשר נסעה בנתיב הימני, ניצלה המרווח שנוצר, השתלבה לפניו ובלמה לפתע. בנסיבות אלו, לטענת הנתבע, קיצרה התובעת את מרווח הבלימה שלו וביטלה אותו ומשכך, פגע רכבו ברכבה. לאור האמור לטענת הנתבע ,אין הוא אחראי כלל לתאונה. הנתבע מוסיף וטוען כי לפנים משורת הדין ,ואיל ומיהר במועד התאונה וכן, משהנזק אשר נחזה היה מינורי של חיזוק בורג- הפנה הנתבע את התובעת למוסך אשר הוא מכיר לשם חיזוק הבורג כאמור, אלא, שאז התברר לו כי התובעת מנסה להשית עליו עלויות תיקון נזק אשר אינו קשור בתאונה- לכך, סירב ומשכך, חזר בו מהסכמתו האמורה שהיתה כאמור, לפנים משורת הדין. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבע, יש לדחות את תביעת התובעת.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן ,הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבה של התובעת הן כפי שצולמו על ידי השמאי מטעמה והן, כפי שצולמו על ידי הנתבע מיד לאחר התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם תרים התובעת את הנטל המוטל עליה כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובעת ומשכך, כי דין תביעתה להתקבל.

ראשית, אין חולק כי הנתבע פגע ברכב התובעת מאחור ומשכך, קיימת חזקה כי הפגיעה האמורה נגרמה בשל אי שמירת מרחק כדין. הנתבע מודע לאמור ומשכך, הוא הביא בפני בית המשפט טענותיו ולפיהן, קיצרה התובעת את מרווח הבלימה עת התפרצה לנתיבו. טענותיו אלו על הנתבע להוכיח ואולם, לא זו בלבד שהנתבע לא הוכיח את הטענות האמורות אלא, שהנסיבות כפי שהוצגו בפני בית המשפט יש בהן בכדי לשלול אותן. כך, הפגיעה ברכבה של התובעת ממוקדת באיזור הימני של הרכב. אציין כי הנתבע טוען כי פגע ברכב התובעת באיזור המרכזי של הרכב ואולם, באיזור זה לא נחזה כל נזק ויתרה מכך, הנתבע עצמו טען כי הנזק אשר נגרם מתמצה בצורך בחיזוק בורג של מגן הטמבון האחורי- נזק אשר ממוקד באיזור הימני של הרכב. בהקשר זה, הפגיעה באיזור הימני יותר של הרכב יש בה בכדי לחזק טענותיה של התובעת הואיל ולו אמנם היתה מתפרצת התובעת לנתיב הנתבע , כנטען על ידו, הרי שהיה מצופה כי הנזק ברכבה יתמקד בחלקו השמאלי ולא הימני.

זאת ועוד, התנהגותו של הנתבע מיד לאחר התאונה יש בה משום חיזוק לטענת התובעת. כך, אין חולק שהנתבע הפנה את התובעת , במעמד התאונה, למוסך אשר הוא מכיר וזאת, על מנת שנזקה יתוקן. הנתבע חלוק בשאלה איזה נזק היה על המוסך לתקן ואולם, התנהלותו זו , יש בה בכדי לחזק טענות התובעת באשר לאחריותו של הנזק שכן, היא מהווה הודיית בעל דין באשר לנסיבות האירוע ואחריותו של הנתבע לתאונה.

לאור האמור הנני מקבלת את גרסת התובעת באשר להילך התאונה וקובעת כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע ולאור זאת כי על הנתבע מוטלת החבות לשפות את התובעת בגין נזקיה.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע , הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. לענין זה טען הנתבע כי לא כלל הנזקים אשר נישומו בחוות הדעת אשר נערכה לרכב התובעת אמנם נגרמו בתאונה ולענין זה, מפנה הנתבע לנזק של שריטות בצידו של הרכב בסמוך לקשת הגלגל. בהקשר זה מודה התובעת כי הנזק לא ארע בתאונה ולטענתה הנזק אף לא נכלל במסגרת חוות הדעת השמאית. אינני נדרשת להכריע בנושא זה וזאת הואיל וממילא לא תובעת התובעת את נזקיה לפי חוות הדעת- שאז אמנם רלוונטיים היקפיהם ושומתם המדוייקת של הנזקים, אלא שהתביעה הינה לשיפויה בגין ההשתתפות העצמית אשר שילמה התובעת בשל הפעלת הביטוח שלה לשם שיפויה בגין נזקי התאונה. משכך והואיל ותשלום זה ממילא אינו קורלטיבי לגובה הנזק וכן, משהתשלום נתמך באישור חברת הביטוח של התובעת ,הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת נזק זה אשר נגרם לה. באשר לדרישת התובעת לחיוב הנתבע בעוגמת נפש וטרחה –הרי שטרחה מיוחדת לא הוכחה ובנוסף, מדובר בתביעה בגין נזקי רכוש ומשכך, אין מדובר בעוגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי מיוחד – יחד עם זאת, יובאו הטרחה ועוגמת הנפש לידי ביטוין בפסיקת הוצאות ההליך.

אשר על כן הנני מקבלת את תביעת התובעת . הנתבע ישלם לתובעת סך של 1,426 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (8/5/11) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן ישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 400 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.