פערל סמט (סטריק) ואח' נ' Swiss Life A.G. - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לביטול היתר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום השיפוט, שניתן במעמד צד אחד.

התובעים, מבקשי ההיתר והמשיבים בבקשה זו (להלן – המבקשים) הם ישראלים, אב ובתו, שהתקשרו עם חב' LA SUISSE, SOCIETE D`ASSURANCES SUR LA VIE, בפוליסת ביטוח, שעניינה חתונה.

הנתבעת, המשיבה בבקשה להיתר והמבקשת בבקשה זו (להלן – המשיבה), היא חברת ביטוח זרה - פרי מיזוגן של מספר חברות ביטוח, לרבות חב' הביטוח שהתקשרה עם המבקשים - המאוגדת בשוויץ ושם מקום מושבה.

המבקשים הגישו נגד המשיבה תובענה כספית על סך 100,000 ₪. לטענת המבקשים, על פי תוכנית הביטוח, המבוטחים משלמים פרמיות ביטוח כל שנה במשך מספר שנים, ותוכנית הביטוח מעניקה תגמולי ביטוח בקרות האירוע הביטוחי – חתונה.

לטענת המבקשים, המשיבה ביצעה שורה של עוולות "פיננסיות" כלפיהם, שתשע מהן מפורטות בכתב התביעה: המשיבה הפחיתה את תגמולי הביטוח במקרה של חתונה בין יום ההולדת ה- 18 ליום ההולדת ה- 19; אי זיכוי בפרמיה היחסית של יתרת השנה לאחר החתונה; גביית ריבית פיגורים שלא כדין; גביית ריבית מוגדלת בגין הלוואות לתשלום הפרמיות ללא הסכמת המבוטחים; גביית עמלת טיפול בהלוואה ללא הסכמת המבוטחים; back-dating של תאריך מתן ההלוואה לתשלום הפרמיה; back-dating של תאריך עמלת הטיפול בהלוואה; חיוב בגין חודש נוסף של ריבית פיגורים בתחילת שנת ביטוח; חיוב בגין "יתרת KONTOS" (סעיף 4 לכתב התביעה).

לטענת המבקשים, המבקש חתם ביום 20.12.1994, בירושלים, על בקשה להצטרף לתוכנית הביטוח. הבקשה נחתמה עבור ובשם בתו, המבקשת, שהייתה בת 10 שנים ו- 9 חודשים באותו מועד. הבקשה נמסרה בירושלים לנציג המשיבה. ביום 14.3.1995 נשלחה למבקשת דרישת תשלום וביום 6.7.1995 הונפקה פוליסת הביטוח. על פי האמור בפוליסה, המבקשת תקבל סך של 100,000 פרנק שוויצרי, אם וכאשר תתחתן לפני יום 14.9.2008.

המבקשת נישאה ביום 8.8.2002, בהיותה בת 18 שנים, 4 חודשים ו- 24 ימים. המשיבה קבעה, כי המבקשת זכאית לתגמולי ביטוח בסך של 90,000 פרנק שוויצרי וזאת בשל נישואיה לפני גיל 19. לטענת המבקשים, מדובר בהפחתה בלתי חוקית, המנוגדת לפסיקת בתי משפט בשוויץ. בסופו של דבר, ולאחר הפחתות נוספות, קיבלה המבקשת סך של 39,043.10 פרנק שוויצרי, בלבד.

על פי תחשיב המבקשים, בעמוד 17 לכתב התביעה, הם זכאים לפיצוי והשבה בסך כולל של 56,203 ₪. וכן ל"ריבית מיוחדת" או פיצויים עונשיים או עוגמת נפש, בסך של 50,000 ₪. מכל מקום, המבקשים העמידו את תביעתם על סך של 100,000 ₪.

המבקשים טענו בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ובתגובה לבקשה לביטול היתר ההמצאה, בין היתר, את הטענות הבאות: כי המשיבה מחזיקה נציג מיופה כוח בישראל – הוא משרד ב"כ המשיבה; כי יש לדון בטענת ההתיישנות בקדם המשפט ולא בשלב זה של הדיון. מכל מקום, תקופת ההתיישנות היא 7 שנים ולא שנתיים; כי הדין, הנוהג ורצון הצדדים, כמו גם חובת תום הלב, מחייבים, כי ניתן יהיה לתבוע את חברת הביטוח הזרה במדינת המבוטחים וכי התקיימו במלואם התנאים הקבועים בתקנות 500(4), 500(5) ו- 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי).

לטענת המבקשים, מדינת ישראל היא הפורום הנאות לדון בתובענה וכי תניית השיפוט שב"תנאי הביטוח" אינה ייחודית ואינה שוללת את סמכותו של בית המשפט בישראל. לעניין זה מפנים המבקשים לפסק הדין אשר ניתן בערעור על החלטה קודמת, בתיק זה, של כב' השופטת ש' אלמגור לדחות את הבקשה. במסגרת הערעור ביטל בית המשפט המחוזי את החלטתה של כבוד השופטת שושנה אלמגור (ע"א 3900/07, כב' השופטת רות לבהר שרון).

המשיבה הגישה בקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט, שניתן במסגרת ע"א 3900/07, על ידי כבוד השופטת רות לבהר שרון ותשובה לתגובת המשיבים לבקשה לביטול היתר המצאה. המשיבה טוענת, בין היתר, את הטענות הבאות: התובענה התיישנה לפי הדין הישראלי, לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 והמועד לדיון בטענת ההתיישנות הוא כעת, בשלב זה; בית משפט השלום בתל אביב נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה; התצהיר התומך בבקשה אינו מאמת את העובדות המהוות את עילת התובענה; הסכם הביטוח מכיל תניית שיפוט ייחודית לבית משפט בשוויץ; לא נטען ולא הוכח הדין השוויצרי, שהוא הדין החל על חוזה הביטוח; אין תחולה לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, והפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה, שהוגשה נגד חברת ביטוח זרה, שאין לה נציגות בישראל ואין לה זיקה ממשית לישראל.

היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט – כללי

סמכות השיפוט של בית משפט בישראל קמה מכוחה של המצאת כתב בי-דין בתחומה של מדינת ישראל לידי נתבע. יתכן מצב שבו המצאה לידיו של אחר תהיה שוות ערך להמצאה לידי נתבע, אף שאינו נמצא בארץ. אפשר, שגם הסכמה של בעל דין תכונן סמכות שיפוט ישראלית. בכל מקרה אחר, חייב בעל דין הפותח בהליך נגד אדם הנמצא מחוץ לישראל לקבל היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי (ע"א 4601/02 ראדה תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd, פ"ד נח(2) 465, 471).

בעל דין המבקש לפתוח בהליך נגד נתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט נדרש לבקש היתר להמצאת כתבי בי-דין. נטל ההוכחה מוטל על התובע ועליו להראות, כי עניינו נכנס לאחת מעילות ההמצאה המנויות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן – עילות ההמצאה). בנוסף, עליו להראות, שיש לו עילת תובענה לכאורה (להלן – עילת התובענה).

גם אם התובע יוכיח עילת המצאה ועילת תובענה, עדיין מסור לבית המשפט שיקול דעת לבחון, האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתובענה (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd, להלן – הלכת אשבורן).

מטבע הדברים, החלטה בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ניתנת במעמד צד אחד, הוא התובע. כאשר בית המשפט נעתר לבקשה והנתבע מבקש את ביטול ההיתר, אזי מתקיים דיון במעמד שני הצדדים ונטל ההוכחה מוטל על מגיש הבקשה המקורית (הלכת אשבורן, פסקה 6).

יודגש, הדיון להלן יתייחס לתנאים למתן היתר ההמצאה בלבד ולא לכל השאלות והמחלוקות שהתעוררו בין צדדים, "אין מקום להפוך את היוצרות, ולנהל את המשפט כבר בשלב המקדמי" (הלכת אשבורן, פסקה 9).

עילת התובענה

תובע המבקש היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט נדרש להראות שעומדת לו עילת תובענה לגופו של עניין. עליו לשכנע את בית המשפט, שמתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה". כאשר המטרה היא לוודא, שהתובענה אינה טרדנית ואינה תובענת סרק. זהו סטנדרט נמוך יותר ממידת ההוכחה הנדרשת לגבי עילת ההמצאה, שהיא כשלעצמה נמוכה מרמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל (הלכת אשבורן, פסקה 7).