פעיל הימין איתמר בן גביר יפוצה בגין מעצר שווא - פסקדין

הרקע העובדתי לתביעה זו הוא כלהלן:

במועד הרלוונטי לנסיבות התביעה יצג עו"ד שמאי לייבוביץ את מרואן ברגותי, פעיל תנזים אשר הועמד לדין. דבר זה הפנה כנגד עו"ד לייבוביץ חיצי נאצות ואיומים.

בין היתר, נשלחה הודעת SMS אחת למכשיר הטלפון הנייד של עו"ד לייבוביץ. הודעה זו נחזתה כאילו נשלחה מטלפון נייד שמספרו הוא מספר הטלפון הנייד של אבי התובע.

התובע הוא דמות מוכרת לנתבעת 1 כפעיל הימין הקיצוני ולפיכך מצאה הנתבעת 1 לנכון לבקש מעצרו של התובע עם שהוגשה התלונה על ידי עו"ד לייבוביץ.

התובע נעצר ביום 18.10.02 וישב במעצר עד ליום 22.10.02.

בין לבין, התברר כי ההודעה נשלחה מן הטלפון הנייד של הנתבע 2.

התובע תבע את הנתבעים בגין מעצרו.

בדיון ביום 27.01.04 (עמוד 5 שורה 13) צימצם התובע את תביעתו כנגד הנתבעת 1 למעצרו מיום 21.10.02 ועד ליום 22.10.02. כנגד הנתבע 2 נשארה התביעה ללא שינוי.

לתיק בית המשפט צורף, בהסכמה, תיק החקירה המשטרתית.

התביעה כנגד הנתבעת 1 -

ביום 09.10.02 הוגשה תלונה על ידי עו"ד שמאי ליבוביץ בגין איומים ובין היתר, בגין הודעת ה-SMS אשר נשלחה אליו (סעיפים 4,5,6, לסיכומי הנתבעת 1). הודעה זו, כאמור, נחזתה כאילו נשלחה ממכשיר הטלפון הנייד השייך לאביו של התובע והנמצא בשימושו של התובע.

כבר ביום 10.10.02 הודע לנתבעת 1 מחברת פלאפון, כי במועד הרלוונטי לא היו שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון הנייד הנדון.

בנוסף, באותה הודעה של חברת פלאפון, צויין במפורש כי ההודעה הכתובה אשר נשלחה לטלפון של עו"ד לייבוביץ נשלחה ממכשיר טלפון אחר, לא של התובע (ת/5).

באותו יום 10.10.02, הוגשה בקשה למעצרו של התובע, בהעדרו. בית המשפט נעתר לבקשה (נספח ט' לסיכומי התובע). הבקשה מושתת על :

"איומים על ידי שליחת הודעות כתובות לפאלפון של עו"ד שמאי לייבוביץ...".

בקשה זו נגועה בשני פגמים:

ראשית, הבקשה נוקטת בלשון רבים בדבר "שליחת הודעות כתובות" בעוד שהיתה הודעה אחת בלבד. יש בבקשה זו הגזמה מכוונת אם לא הטעיה של ממש.

שנית, אין בבקשה רמז לכך שממש באותו היום הודע לנתבעת 1 כי במועד הרלוונטי לא היו שיחות יוצאות מן הטלפון הנייד של התובע וכי אותה הודעה כתובה לא נשלחה מן המכשיר של התובע. עובדות אלה רלוונטיות ביותר לפרטי העבירה המיוחסת לתובע, אם לא מאיינות אותה לחלוטין.

אם יטען כי בעת הגשת הבקשה למעצר עדיין לא היו עובדות אלה ידועות לנתבעת 1, אין בכך כדי להקל עם הנתבעת 1. עובדות כל כך קרדינאליות השומטות את התשתית של עילת המעצר צריכות היו להביא לביטול צו המעצר או למצער להיות מובאת לידיעת בית המשפט לשיקול דעתו, אם יש להשאיר את הצו על כנו.