פסר זדי נ' זוהר ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

ביום 22.05.11 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני הנהג התובע, שמאי התובע והוגשו הראיות.

בתיק הנוכחי אין מחלוקת לעניין האחריות לקרות התאונה. הנתבעת 3 אף שילמה לתובע סכום שאינו נתון במחלוקת בסך 10,700. המחלוקת נתונה לראשי הנזק:

יתרת ההפרש שלא שולמה בסך 2,506. כאשר הנתבעים טענו כי תוקן במהלך התיקון מוקד במרכז הרכב שאינו קשור לתאונה. וכן ירידת ערך צבע בגין צביעה שאינה מקורית גם זאת בהקשר לצביעה הנוספת שנעשתה.

בסעיף 7 ד לכתב התביעה, טרדה ובטלה בסך של 1,000 ₪.

בסעיף 7 ה לכתב התביעה, הפרשי הצמדה וריבית בסך 446 ₪.

טענת הנתבעים היא למעשה, כי תוקנו מוקדים ברכב שאינם קשורים בתאונה ולכן אין הם חייבים בנזקים אלו.

מתמונות השמאי ניתן לראות, כי נעשה תיקון נוסף במרכז הרכב. התובע שהעיד בפני לא טען כי שילם עבור תיקון זה ולא יכול היה בבית המשפט להסביר מהו אותו תיקון ומדוע נעשה. השמאי שהעיד בפני טען כי המוסך עשה לתובע טובה. (עמ' 3 שורה 3 לפרוטוקול).

טענה זו אין בידי לקבל. התובע היה צריך להביא לעדות את בעל המוסך או לפחות תצהיר של בעל המוסך, כי עלות זו לא נכללה בתיקון שנערך לרכב. העובדה כי השמאי לא דאג לציין בחוו"ד בצורה קונקרטית כי התיקון שנראה בתמונות שהוא צילם אינו נכלל בחוו"ד, הוא דבר שנותר בלתי מוסבר.

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה על מנת להכריע את התביעה: "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)). "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ' 1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר (פורסם בנבו)), שם צוטטו הדברים.

לא מצאתי כי התובע עמד בנטל הנדרש להוכיח תביעתו ואין די בטענה כי "עשו לו טובה". גרסה זו כי עשו לו טובה, אינה מסתדרת עם הצבע שהיה צריך לעשות ברכב. שכן, מדובר במוקדים שונים ובמוסך היה צריך לעשות עבודה נפרדת למוקד הנוסף, זאת כאמור ללא תשלום.

לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות לא מצאתי כי התובע עמד בנטל הנדרש להוכיח כי טענת הנתבעים כי הפערים שנוצרו מעבר לתשלום ששולם, לא נוצרו בשל עבודות נוספות שנעשו ברכב. לאור כל האמור התביעה נידחת.

התובע יישא בשכר השמאי כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד הנתבע בסכום של 1,200 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: