פסק הדין עוסק בשאלה האם יש להתיר לתובעת להרות מזרעו של מי שנטען להיות בן זוגה

האם יש להתיר לתובעת להרות מזרעו של מי שנטען להיות בן זוגה? זו השאלה העומדת על הפרק.

[כל ההדגשות בפסק הדין אינן במקור, אא"כ יירשם אחרת]

א' – העובדות הצריכות לעניין:

1. מר... ז"ל (להלן: המנוח) הל"ע ביום 30.7.2022, בדמי ימיו ובהיותו בן 42 שנים. טרם פטירתו ובהיותו מורדם ומונשם (על כך בהרחבה בהמשך), נלקח מגופו זרע לצורך הפרייה עתידית. בחייו של המנוח, ובטרם קרות התסבוכת הרפואית שהביאה למותו, ניסו התובעת והמנוח להרות כדרך הטבע ומשלא צלחה דרכם, הם ביקשו להיעזר לשם כך במומחים, בבדיקות ובטיפולים. זה המקום לציין כי התובעת והמנוח הכירו בשנת 2018 ומיום 1.9.2019 ועד לפטירתו הם התגוררו יחדיו בדירות שכורות תחת קורת גג אחת.

    

2. במהלך חודש אפריל 2022 החל המנוח להתלונן על קוצר נשימה חריף ולאחר בדיקות שעשה ולאחר שמצבו התדרדר, פנה המנוח לבית החולים איכילוב שם אושפז למשך 10 ימים ושוחרר לביתו. לאחר כחודש אושפז המנוח שוב ובתום אשפוזו הוא שוב שוחרר לביתו עד שביום 12.6.2022 נלקח לבית החולים שם התדרדר מצבו עד שהוחלט להרדימו ולהנשימו וכך היה עד פטירתו, כאמור, ביום 30.7.2022.

    

3. ביום 21.6.2023 ובהיותו מאושפז בבית החולים, פנו הנתבעים 2-3 (אבי המנוח ואחות המנוח; להלן גם: הנתבעים, האב, האחות – בהתאמה) לבית משפט זה בבקשה למינויים כאפוטרופוסים על המנוח (ר' תיק א"פ 46707-06-22). במסגרת הבקשה שהגישו, אשר נתמכה בתצהירם, הצהירו הנתבעים על הרכב משפחתו של המנוח "בזוגיות" וציינו את קרבתה של התובעת למנוח "בת הזוג" שכתובתה היא כתובת מגוריהם המשותף של המנוח והתובעת. עוד באותו היום (21.6.2023) ניתן צו לפיו מונו הנתבעים כאפוטרופוסים על גופו של המנוח.

4. למחרת היום, ביום 22.6.2023, נלקח זרע מגופו של המנוח, מן הסתם, בהסכמת הנתבעים כאפוט' של המנוח. הבקשה לנטילת הזרע נחתמה על ידי התובעת כבת זוגו של המנוח במעמד הנתבעים (ר' נספח 12 לתצהיר התובעת).