פסק דין העוסק בעניין ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה

השופט נפתלי שילה: 

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 4.9.23 (כב' השופט ארז שני בתמ"ש 37280-02-20) שקיבל את תביעת המשיבה 1 וקבע שהיא הבעלים של מקרקעין בגדרה.

א.רקע עובדתי

1.המשיבה 1 (להלן גם: ע') היא בתו של המנוח י' ג' ז"ל (להלן: המנוח) והמערערת 1 (להלן גם: האם) היא אלמנתו של המנוח ואמה של ע'. המערער 2 (להלן גם: א') והמשיבים 2-5 הם אחיה ואחותה של ע'.

2.ביום 1.10.96 חתם המנוח על תצהיר מתנה שבמסגרתו הצהיר שהוא התחייב להעביר במתנה לע' מקרקעין בגדרה (להלן: המקרקעין) וע' חתמה על תצהיר לפיו היא קיבלה במתנה מאביה את המקרקעין. בו ביום, חתם המנוח על ייפוי כוח בלתי חוזר המייפה את כוחו של עו"ד מרקמן להעביר את המקרקעין לע'.

3.ביום 20.10.96 חתם המנוח על מכתב שבו הוא מצהיר בהמשך לחתימה על התצהיר הנ"ל, שאת כל הזכויות במקרקעין הוא מעביר במתנה לע'.

4.העסקה דווחה לרשויות המס ושולם מס רכישה. בנוסף, ניתן אישור ללשכת רישום המקרקעין ע"י המועצה המקומית לתכנון ולבנייה זמורה שבשטחה מצויים המקרקעין, לפיו אין לה התנגדות להעברת הנכס ללא תמורה מהמנוח לע'.

5.המנוח נפטר ביום 10.4.11 ועד לפטירתו לא הועברו המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין ע"ש ע'. על פי צו ירושה שניתן ביום 22.5.12, האם ירשה מחצית מעיזבון המנוח וששת ילדיו ירשו כל אחד 1/12 מעיזבונו. במשך כמה שנים לאחר פטירת המנוח ניסתה המערערת לרשום את הזכויות במקרקעין על שמה ואולם עקב דרישות שונות של רשם המקרקעין, לא עלה הדבר בידה והיא הצליחה רק לרשום הערת אזהרה לטובתה ביום 16.10.13. לפיכך, ע' הגישה תביעה לפס"ד הצהרתי שבמסגרתו עתרה לכך שיוצהר שהמקרקעין בבעלותה ויינתן צו לרשום אותם על שמה בלשכת רישום המקרקעין. ע' התבססה בין היתר על המסמכים הנ"ל שעליהם חתם המנוח והיא טענה גם, שהאם ויתר האחים מנועים ומושתקים לטעון נגד המתנה, מאחר שבהליכים אחרים הם הצהירו שהמנוח לא השאיר אחריו דבר ולא היו לו שום נכסים וכי המקרקעין שייכים לה.

6.האם וחלק מאחיה של ע', ביניהם א', התנגדו לתביעה וטענו שהמקרקעין שייכים למנוח והעסקה נערכה לצורכי תכנון מס והיא אינה אמיתית ולא משקפת את רצון המנוח. לטענתם, העובדה שבמשך שנים כה רבות ע' לא רשמה את המקרקעין על שמה ובמשך כל חיי המנוח דמי השכירות מהבית שנבנה על המקרקעין הועברו למנוח ולאחר פטירתו לאם, מלמדת שאין תוקף למסמכי המתנה ויש לדחות את התביעה גם מחמת שיהוי והתיישנות. הנתבעים טענו גם, שלאם מחצית מהזכויות במקרקעין מכוח חזקת השיתוף והמנוח לא יכול היה להעביר לע' יותר ממחצית המקרקעין. המשיב 2 (להלן: מ') תמך בעמדת ע' וטען שהמתנה תקפה ולאורך השנים הייתה הסכמה מלאה שהם שייכים לע' וכך טען גם המשיב 4.