פסק הדין בשאלת רשות בלתי הדירה מול פירוק שיתוף - פסקדין

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה - מחוז ת"א (כב' השופט ד"ר ג' גרמן) מיום 2.3.2008, לפיו נדחתה תביעת המערערת להורות על פינויים של המשיבים מבית המגורים שבו הם מתגוררים ( תמ"ש 60620/06).

רקע עובדתי ופסק הדין:

1.         על חלקת קרקע בשכונת ידידיה שבתל אביב, מצויים שלושה בתי מגורים. החלקה רשומה במנהל מקרקעי על שמו של מר ______ ז"ל שהלך לעולמו ביום 18.2.1986 (להלן: המנוח). בהתאם לצו ירושה, המערערת, אלמנתו של המנוח, הינה יורשת המנוח. המשיב הנשוי למשיבה, הינו בנה של המערערת.

הבתים פרוסים על פני החלקה באופן הבא: בבית המזרחי גרים המשיבים (להלן: הבית), בבית המערבי גרה המערערת, ובבית האמצעי גר בן אחר של המערערת.

המשיבים (להן: המשיבים או בנה"ז) מתגוררים בבית ללא תמורה מאז שנת 1981.

בחלוף הזמן גבה טורא בין בני הזוג, ועל-כן החלו לנהל הליכים משפטיים שונים לפני בית המשפט לענייני משפחה.

2.         ביום 20.6.2006 הגישה המערערת תובענה לפינוי וסילוק יד מהבית נגד המשיבים.

3.         המערערת טענה לפני בית משפט קמא, כי הבית נבנה עבור המשיב עוד קודם לנישואיו עם המשיבה, וכי בניית הבית הסתיימה טרם מעבר בני הזוג ורק סורגים חסרו בו, כאשר בני הזוג נכסו לגור בו, כשנתיים לאחר שנישאו. בני הזוג גרו בבית מתוקף הרשות שניתנה להם, על ידה ועל ידי בעלה. עתה מצבה הכלכלי קשה, והיא זקוקה לבית כדי להפיק ממנו הכנסות עבור הטיפולים הרפואיים אותם היא עוברת. עוד טענה כי נגרם לה סבל עקב מריבות בני הזוג.

המשיב נמנע מלהגיש כתב הגנה.

המשיבה טענה כי היא והמשיב בנו את הבית, כשהמימון בא מכספם, וכי עד היום אין סורגים בבית. כך גם הבית חובר לחשמל רק לאחר נישואיהם. לטענתה, אלמלא הרשות שניתנה להם לבנות ולהתגורר בבית, לא הייתה משקיעה כספים בבניית הבית.

לטענתה, מכוח האמור הרי שהיא דיירת מוגנת, ולחילופין ברת רשות בלתי הדירה.

4.         פסיקת בית משפט קמא בתמצית הינה כדלקמן:

מצב הבית עובר לנישואין - בית משפט קמא קבע כי יש להעדיף את גרסת המשיבה וכי ביום נישואי המשיבים, היתה בנויה רק המעטפת של הקומה הראשונה, ורק לאחר שהסתיימה השלמת הבית למגורים, עברו בני הזוג להתגורר בבית.

ההשקעות שהושקעו לבניית הבית - בית משפט קמא קבע כי הכל מודים בכך שהקומה השנייה נבנתה על ידי בני הזוג. בהתייחס לקומה הראשונה, יש לקבל את גרסת המשיבה, כי אף זו נבנתה על ידם. כן קיבל בית המשפט את טענת המשיבה, כי מכיוון שחלפו 30 שנה אין בידה ראיות באשר לגובה ההשקעות.

תשלומים שבוצעו עבור הנכס לרשויות המדינה - בית המשפט קבע כי לא הוצגו שום ראיות בעניין. התברר במהלך העדויות כי דמי החכירה הוונו, אך לא נמסרו אודות ההיוון כל פרטים. כן לא הומצאו ראיות על מיסים ששולמו, ו ע"י מי..

זכויות המשיבים בנכס - בית המשפט קבע כי הכל מודים שבני הזוג נכנסו לגור בבית ברשות. כן אין חולק כי הבנייה נעשתה ברשות, מכאן כי בני הזוג הם ברי רשות.

עוד קבע בית המשפט כי על פי הראיות שהונחו לפניו ועל פי הפסיקה יש לקבוע כי בני הזוג הם בעלי רשות בלתי הדירה. בית המשפט דחה את טענת המשיבה לזכות בבית מכוח היותה דיירת מוגנת.

נוכח האמור, קבע בית המשפט קמא כי בנסיבות המקרה אין להיעתר לתביעה, אף לא כנגד תשלום פיצויים על ההשקעות, שכן בכך תהיה פגיעה קשה במשיבה. באיזון שבין פגיעה במערערת לבין הפגיעה במשיבה יש, להעדיף את האחרונה.