פסק-דין משלים בתיק עא 1225/00 - פסקדין

1.         ביום 1.2.00 ניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת ש. שטמר, פסק דין בת.א. 579/94, ת.א. 9991/91 ות.ה. 248/91. (להלן: "פסק דין בימ"ש השלום").

            בפסק הדין נקבעו הוראות בדבר תשלומים שעל המערער לשלם למשיב (כאמור בסעיף 56 לפסק הדין) וכן סכומים שאותם חייב המשיב לשלם לארנון (סעיף 57(ב) לפסק הדין). בית משפט השלום לא קבע את התוצאה הסופית אלא הורה לצדדים לערוך חישוב על פי ההוראות הנ"ל שקבע תוך ציון כי " הפרש בין הסכומים הנ"ל ישולם לצד שההפרש הוא לטובתו". לאחר שהוגשו החישובים ניתנו שתי החלטות; החלטה מיום 22.6.00, בדבר תיקון טעויות סופר; והחלטה מיום 6.8.00, בדבר עריכת התחשיב על פי פסק הדין. בהחלטה אחרונה זו נקבע כי על המשיב לשלם למערער סך של 220,618.83 ש"ח.

2.         על פסק דין זה הוגשו ערעורים על ידי שני הצדדים לבית משפט זה ביום 25.11.01 ובדעת רוב (שנכתבה על ידי כב' השופט ד"ר ד. ביין) הוחלט על דחיית הערעור בכפוף לשני תיקונים: תיקון הסכום שבת/17 מהסך של 284,547 ש"ח לסך של 299,547 ש"ח ותיקון חישוב הפרשי ההצמדה וריבית על תשלומים בהם חוייב המערער.  נפסק כי החיובים המוטלים על המערער יחושבו כך שיתווספו לסכומים שנקבעו, הפרשי הצמדה למדד יוקר הבנייה (כנראה הכוונה למד תשומות הבנייה) מהמעדים שנקבעו בפסק דין בימ"ש השלום ועד ליום סיום העבודות בכל פרויקט, ומאותו מועד יישאו הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה בצירוף ריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

3.         על פסק דין זה של בית המשפט הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 1340/02). הבקשה הועברה להרכב של שלושה שופטים.

            בהחלטה מיום 21.7.03 הורה בית המשפט כי בעקרון אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור. עם זאת, ציין בית המשפט העליון כי " השארת פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו עשויה לגרום לתקלה קשה. בית המשפט המחוזי הורה על חישוב ריבית והצמדה החל מיום ביצוע העבודות, אלא שבפסק דינו ובפסק דינו של בית משפט השלום לא נקבעו מימצאים למועדים אלה. משכך, בעניין זה אנו רואים את הבקשות כאילו התקבלו וכאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה".

            הדיון הוחזר לבית משפט זה על מנת " שידון מחדש בחלק זה של פסק הדין ויתן החלטה חדשה".

4.         הואיל וכב' סגן הנשיא, השופט ד"ר ד. ביין, פרש מכס השיפוט הועבר התיק למותב זה.

5.         ב"כ המערער הגיש בפנינו עיקרי טיעון מפורטים וכן טיעונים על פי ההחלטה מיום 4.1.05 בהם טען כי יש לערוך מחדש את חישוב החובות המשותפים. לטענתו, הוראת בית המשפט העליון לבית משפט זה " לדיון מחדש בחלק זה של פסק דינו" משמעה דיון מחדש בכל אותו חלק של פסק הדין שעניינו עריכת חישוב החובות המשותפים. לעומתו טוען ב"כ המשיב שמטרת החזרת הדיון הינה אך ורק קביעת המועדים שבהן הסתיימו העבודות כדי שחישוב הפרשי ההצמדה והריבית יתוקן בהתאם. מדובר בסכומים שפורטו בסעיף 56 לפסק הדין.

6.         מקובלת עלינו עמדתו של ב"כ המשיב.

            החלטת בית המשפט העליון הינה ברורה ואין לנתק את הביטוי "לדון מחדש" מיתר ההחלטה. הדיון מחדש נועד אך ורק לצורך קביעת המועדים לחישוב הפרשי ההצמדה והריבית, מועדים שלא נקבעו בבית המשפט המחוזי בפסק דינו הראשון ואף לא נקבע בחלק האופרטיבי של פסק הדין בבית משפט השלום הואיל וזה לא נדרש למועדים אלו כלל.

7.         לאחר שעיינו היטב בפסק דינו של בית המשפט דומה שניתן למצוא קביעות לגבי מועדי סיום העבודות בחלק מהפרויקטים (נעיר כי לשון החלטת בית המשפט העליון "סיום ביצוע העבודות" מכוונת כנראה "ליום סיום העבודות" כפי שנקבע בפסק הדין של בית משפט זה). ביחס לשאר הפרויקטים יקבעו המועדים תוך עיון בחומר הראיות כפי שהוגש, שהרי על פי הוראות בית המשפט העליון לא יובאו ראיות נוספות.

8.         (א)        פרויייקט בסמת : לפי קביעת בית משפט השלום בעמ' 5, שורה 7, הסתיים                          הפרוייקט בחודש 12/89.

(ב)        פרוייקט רגבה : לפי קביעת בית משפט השלום בעמ' 12 לפסק הדין, שורה 30,         הסתיים הפרוייקט בחודש 10/89.

(ג)         הפרוייקט במעלות : הפרוייקט במעלות לא הסתיים אלא העבודה בו הופסקה. בית משפט השלום לא קבע את מועד סיום העבודה. הצדדים לא הפנו אותנו לראיות לגבי סיום העבודה במעלות. בתצהירו לא מפרט המשיב את מועד ההפסקה. בעדותו ציין כי אינו זוכר מתי הופסקה העבודה במעלות ובחורפיש (עמ' 23, שורה 13). המערער בתצהירו מציין כי המשיב החל לעבוד ביום 1.6.84 (סעיף 5.42 לתצהיר) אך לא מציין מתי הופסקה העבודה. המערער בעדותו לא ידע לציין תאריכים (עמ' 95-94).

מתצהירו של המערער עולה כי שולמו למשיב תשלומים שונים שהאחרון בהם היה בחודש 2/90, בנספח ג-1 לתצהירו, שנשלח בחודש 11/90, הוא מציין שהמשיב הפסיק את עבודתו לפני כ-5 חודשים.

בנסיבות כאלו ובהעדר ראיות ברורות יותר, נראה לנו לקבוע כי המשיב סיים את העבודה בפרוייקט מעלות בסוף חודש 2/90, שהוא החודש בו שולם התשלום האחרון, שהרי יש להניח כי התשלומים הופסקו עם הפסקת העבודה.

(ד)        הפרוייקט בחורפיש : לגבי פרוייקט זה אין קביעת מועד בפסק הדין. בית המשפט ציין כי העבודות לא הושלמו כיוון שהמועצה הפסיקה את העבודה בפרוייקט ללא קשר לעבודותו של תורג'מן.

בתצהירו טוען המשיב (סעיף 4 (ב)) כי בחורפיש עבד כ-3 חודשים אך אינו מציין את תאריך ההתחלה. המערער בעדותו מאשר כי העבודה נמשכה בפועל כ-4-3 חודשים (עמודים 85 ו-90). המערער מצהיר כי העבודה החלה בחודש 9/88 (עמ' 56, שורה 11). מכאן שהעבודה הסתיימה בערך בחודש 1/89. הואיל והצדדים לא הפנו אותנו לכל ראיה אחרת יש לקבוע כי מועד סיום העבודות לצורך חישובי ההצמדה והריבית באתר חורפיש הינו בחודש 1/89.

(ה)        הפרוייקט בזבולון : בית משפט השלום קבע כי הפרוייקט בזבולון הסתיים בחודש 11/90 (עמ' 17, שורה 9).