פסק-דין משלים בתיק א 696/94

1.         בשעתו, בפסק דיני (החלקי) מ- 24/07/02, דחיתי את התביעה והתביעה שכנגד ללא צו להוצאות. על פסק דין זה (להלן: פסה"ד) הוגש ערעור, מטעם התובע, לבית המשפט העליון שבעקבותיו, בהסכמת הצדדים, ניתנה ההחלטה הבאה. פסה"ד בוטל ונקבע כי:

            "הדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי, למען יחייב את המשיבים לתת חשבונות למערער ובגדר הדיון יוטל על המשיבים הנטל להוכיח טענתם בדבר הפעלת החברה (מצג חברה יישומית בע"מ) כצינור לעסקיהם. בנוסף יתבקש בית המשפט המחוזי לדון בסעדים שיתבקש לתיתם ובעילות שעל בסיסם נתבקשו הסעדים. לאניתן צו להוצאות".

2.         הטענה המרכזית של התובע, היתה כי הוא קופח ונעשק על ידי הנתבעים צ'מנסקי וקרני, בכך שהם משכו את רווחי החברה בצורת משכורות מנהלים גבוהות ולא נתנו לו את חלקו ברווחים (לא חילקו לו דיבדנד). על פי פסה"ד של בית המשפט העליון, חובה הייתה על המשיבים להוכיח כי טענותיו של התובע, אינן נכונות. לאחר שנתחדש הדיון בפניי, ביקשו הנתבעים להגיש תצהירים נוספים וכן לחקור שנית את רואה החשבון ברנדס.

הבקשה להגשת תצהירים נוספים נתקבלה והוגשו תצהירים נוספים מטעם רואה החשבון ברנדס מ/1 וכן תצהיר נוסף של צ'מנסקי ומנהל החשבונות הינקוס סנדי. מנגד, הגיש התובע תצהיר נוסף.

אחר הדברים האלה, נחקרו המצהירים על תצהיריהם ובעלי הדין סיכמו טענותיהם. הנתבעים ביקשו מבית המשפט לדחות את תביעת התובע על כל עתירותיה ולחייב את התובע בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין. הם זנחו את התביעה שכנגד.

מאידך, עתר התובע אל בית המשפט לקבל את התביעה במלואה, כמפורט בסיכומיו בשעתו, דהיינו, לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 253,540 ש"ח נכון ליום 31/03/99 וכן ליתן סעד אופרטיבי וכן להורות כי הפסקת פעילות החברה נעשתה שלא כדין בניגוד לטובת החברה וכי צ'מנסקי הפר את חובת האמון והזהירות המוטלות עליו כדירקטור בחברה וכי הפסקת פעילות החברה מהווה עושק וקיפוח של התובע וכי באסיפה כללית מיום 07/07/94, מסר צ'מנסקי דיווח שקרי לגבי פעילות החברה.

3.         ייאמר מייד, כי בשעתו בכתב התביעה המתוקן נתבקש בית המשפט על ידי התובע למתן צו עשה וצו מניעה ותביעתו הייתה, למעשה, תביעה למתן חשבונות. התביעה התנהלה בצורה שונה, אך לא שמעתי התנגדות לאופן ניהול התביעה. עוד יצויין, כי האמנתי לעדות צ'מנסקי כי מירב מסמכי החברה, שהיו בחדרו בטכניון הושמדו וכי הוא לא יכול היה לשחזר את המסמכים. עוד יצויין, כי התובע הודה  כי לפחות שתי עבודות פרטיות שלו התבצעו במסגרת החברה, כאשר הוא תוגמל והחברה שימשה רק כצינור (עמ' 24). מהימנת עלי העדות של הינקוס, כי לכל אחד מבעלי הדין היו הכנסות פרטיות, שהוכנסו לקופת החברה והוא קיבל הוראות שוטפות להעביר הכנסות אלו בניכוי ההוצאות ביחס לאותה עבודה, למי שביצע אותה. כל זאת בהסכמת כל השותפים כולל התובע. עוד הוסיף הינקוס, כי עבודותיו הפרטיות של התובע היו מעטות, היו גם עבודות פרטיות לצ'מנסקי. עוד ציין את זה, כי הוא הכין משכורות מידי חודש, על פי הוראה מפורשת של התובע וצ'מנסקי. מתברר, שלאחר תשלום המשכורות והעברת הרווחים לכל אחד מן השותפים בגין עבודות שביצע, שהחברה משמשת כצינור, לא היו רווחים לחברה או שאם היו כאלה הם היו זניחים.

4.         בסוגיית העבודות השונות שהתבצעו ע"י הצדדים, פורטו הדברים בתצהירו של ברנדס רואה החשבון, כאשר עולה מתצהירו כי מירב הלקוחות היו של צ'מנסקי או של החברה. זאת החל משנת 1989. גם עד זה הצהיר כי השותפים היו קובעים לעצמם משכורות לפי ראות עיניהם ובתיאום הדדי ועם מנהל החשבונות (הינקוס). גם בפני עד זה לא היו כל המסמכים מפאת הזמן שחלף ומחמת כי חלק מהמסמכים בוערו.

            מכל מקום, עולה הן מתצהיריהם של ברנדס והינקוס ועדותם והן מתצהירו של צ'מנסקי, שעדותו מהימנת עלי, כי היתה הסכמה בין הצדדים על חלוקת משכורות וגמול בגין עבודות פרטיות כל אחד לעצמו וכי, למעשה, פעלה החברה בעיקר כצינור להעברת רווחיהם של השותפים. זאת ועוד, התובע מודה כי הוא הקים חברה מתחרה למצג עוד ביום 11/06/90 והוא לא יכול היה להסביר איך מתיישבת עובדה זו עם ההתחייבות שלא להתחרות בחברה הנתבעת (מצג חברה יישומית בע"מ).

            עוד יצויין בהקשר זה, כי כל נושא השכר (המשכורות) הועבר עוד בפסק הדין החלקי שלי מיום 20/06/01, לשיפוט בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. על פסק דין חלקי זה לא הוגש ערעור.

5.         עולה מכל האמור לעיל, כי חלק נכבד מהכנסות החברה שולמו כמשכורות ביניהן, היתה צריכה להשתלם או שולמה, גם משכורתו של התובע. מכל מקום, כאמור, סוגייה זו כאמור צריכה להתברר או אולי כבר התבררה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. עוד קובע אני, שעד שכמה שבוצעו עבודות על ידי התובע הוא קיבל את רווחיו בגין עבודות אלו, כמו שותפים אחרים על עבודותיהם (הפרטיות).

            לאור כל האמור לעיל ובכפוף לכך, שעניין המשכורת נפסק או עתיד להפסק בבית הדין האזורי לעבודה, עיקר תביעתו של התובע נדחית.

6.         בכל זאת, לא יכולתי להשתחרר מהרושם כי השותפים צ'מנסקי וקרני עשו את הכל להרחיק את התובע מפעילות בחברה, ללא שהיתה לכך הצדקה מלאה, אף כי היו סכסוכים וגם התובע לא נהג בכל העניינים כראוי וללא שהדבר נעשה כדין ובפרוצדורה הנכונה. בסך הכל, בעניין זה זכאי התובע, לפיצוי על עוגמת הנפש והצער שנגרם לו. זאת למרות, שגם הוא הפר את נאמנותו לחברה כפי שהראיתי.

            לפיכך, ראוי התובע לפיצוי גלובלי מהנתבעים צ'מנסקי וקרני, שאני מעריך אותו ב- 100,000 ש"ח וזה כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

            לפיכך ולאור כל האמור לעיל, מחייב אני פרופ' דניאל צ'מנסקי ואת אייל קרני, הדדית, לשלם לתובע את הסך של 100,000 ש"ח, שזה כולל גם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. כל זאת תוך 30 יום.

            התביעה נגד מצג חברה יישומית בע"מ נדחית ואין צו להוצאות לגביה.

המזכירות תשלח עותקים מפסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ז בטבת, תשס"ו (17 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.