תפ"ח
בית המשפט המחוזי נצרת
|
502-07
24/02/2014
|
בפני השופט:
1. כב' הנשיא יצחק כהן - אב"ד 2. בנימין ארבל 3. אסתר הלמן
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל עו"ד שילה ענבר עו"ד יעל שוחט
|
הנתבע:
רומן זדורוב עו"ד ד"ר אלקנה לייסט עו"ד איתי הרמלין
|
פסק דין משלים |
כב' הנשיא יצחק כהן, אב"ד
פתח דבר
1. ביום 14.09.10, ניתנה הכרעת הדין על פיה הורשע הנאשם רומן זדורוב פה אחד ברצח הנערה תאיר ראדה ז"ל.
2. הנאשם, אזרח אוקראיני הנשוי לישראלית, הורשע ברצח האכזרי של תאיר ז"ל, אשר נמצאה בתא שירותים נעול, מוטלת על האסלה כשגרונה משוסף וחתכים נוספים בגופה והכול בין כתלי בית הספר בו התחנכה. כאמור, הרשעתו של הנאשם ניתנה פה אחד והוא הורשע בעבירות הבאות:
א. רצח בכוונה תחילה - עבירה בניגוד לסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").
ב. שיבוש מהלכי משפט - עבירה בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין.
3. הנאשם, הגיש ערעור לבית המשפט העליון לעניין הרשעתו בדין (ע"פ 7939/10).
עוד טרם נשמע הערעור לגופו, הגישו ב"כ הנאשם עו"ד דר' אלקנה לייסט ועו"ד איתי הרמלין, בקשה לאפשר להם לצרף לחומר הראיות הקיים בתיק, ארבע ראיות חדשות, כנטען.
בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 17.03.13, קיבל את הבקשה בחלקה והחליט כי ישמעו שני עדים נוספים - מר בודזיאק בנושא טביעת הנעל, וד"ר פורמן - רזניק, בנושא כלי הרצח.
ההחלטה דיברה כך:
"אנו מורים איפוא לבית המשפט המחוזי לגבות את הראיות הנוספות המוזכרות. בית המשפט המחוזי יחווה את דעתו בשאלה אם יש בראיות אלה כדי להביא לשינוי מסקנותיו והכרעת הדין, זאת במסגרתו של פסק דין משלים. הצדדים יהיו רשאים לטעון את טענותיהם בכל הקשור להשלכותיהן של הראיות החדשות על שאלת אחריותו הפלילית של המערער".
עוד קבע בית המשפט העליון כי בית המשפט כאן יבחן את השפעתן של ראיות אלה על מארג הראיות הכולל ועל תוצאות פסק הדין. כן, ככל שיתבקשו ראיות נוספות הנוגעות לסוגיות של טביעת הנעל, כלי הרצח, והחבלה בראש המנוחה, יהיה הדבר מסור לשיקול דעת בית המשפט המחוזי וכמפורט שם.
4. בהתאם להחלטה זו, נקבעו מספר דיוני הוכחות, כאשר במקום כב' השופט חיים גלפז ז"ל, חבר ההרכב אשר הלך לעולמו בטרם עת, הצטרף אלינו כב' השופט בנימין ארבל, יבדל"א.
5. מכאן, לאחר שהעדים הנוספים, ד"ר מאיה פורמן - רזניק ומר בודזיאק, נחקרו בפנינו, הצדדים הגישו טיעונים משלימים הן בכתב והן בעל פה. עוד נעתרנו בהמשך לבקשה נוספת להשלמת טיעונים בעקבות ע"פ 1620/10
מצגורה נ' מדינת ישראל, כפי שניתן בבית המשפט העליון ביום 03.12.13. (יצוין כי בקשות הצדדים להעיד עדות חוזרת את ד"ר קוגל מטעם הסנגוריה ואת רפ"ק שור מטעם המאשימה, נדחו בהחלטה מפורטת מיום 19.07.13, המדברת בעד עצמה).
המסכת הכוללת של טענות הצדדים נשלמה ביום 14.01.14, כאשר בקשת המאשימה מיום 22.01.14 להשלמת טיעון נוספת, נדחתה.
6. לפיכך, בהתאם להחלטתו של בית המשפט העליון מיום 17.03.13, לאחר שקיימנו "ודרשת וחקרת ושאלת היטב", באים אנו לפסק הדין המשלים בלב פתוח, בנפש חפצה ולפום דינא, כאשר יש לראותו
בהכרח ובמשמע עם הכרעת הדין העיקרית וכחלק בלתי נפרד הימנה, והכול מתוך נקודת מוצא, לפיה החובה להעמיד על האמת היא, כידוע, מן הדברים שהתורה נקנית בהם (משנה, אבות ו', ו'(.
הראיות החדשות
7. חוות הדעת של דר' מאיה פורמן רזניק (להלן: "פורמן" ו/או "המומחית"):
חוות הדעת הוגשה וסומנה נ/328. מתוכנה עולה כי דר' פורמן נתבקשה ליתן חוות דעתה בעניין מנגנון פציעתה של המנוחה בשתי סוגיות - האחת, האם אפשרי שסכין יפנית גרם לממצא הנראה באזור סנטר המנוחה מימין. השני, חיווי דעתה בעניין הדימומים בשכבה הפנימית של קרקפת המנוחה.