פסק-דין חלקי בתיק עמה 1203/02 - פסקדין

בפניי ערעור על שנות המס 1997-2000.

המחלוקת בערעור נסובה סביב מספר נושאים:

1. אי הכרת המשיב ברכישת "סטנדים" כמלאי עסקי של המערערת וסיווג רכישת ה"סטנדים" כהוצאה הונית.
2. אי הכרת המשיב בהוצאות שונות של המערערת כהוצאות פירותיות וסיווגן על ידי המשיב כהוצאות הוניות.
3. אי הכרת המשיב בניכוי חוב שנוצר כתוצאה מהשקעה בחברת ניסיתא כהוצאה פירותית.
4. סירוב המשיב לתקן את שומת המערערת לאור שומת ניכויים מתוקנת.

יש לציין, כי בין הצדדים היו נושאים נוספים שנויים במחלוקת, אולם המשיב, הסכים לבטל את השומות בעניין זקיפת שווי רכב ויתרת החובה של בעלי המניות למערער. הסכמת המשיב לבטל את השומות בעניינים אלה, נעשתה במסגרת בש"א 3800/06 לאחר שהוגשו סיכומי המערערת וטרם הגשת סיכומים מטעם המשיב.

תמצית טענות הצדדים

רכישת הסטנדים

המערערת טוענת,  כי בשנת 1974, עת רכשה את מפעל פלדות בע"מ, הוסכם עם נציג המשיב דאז, כי הסטנדים המשמשים לצורך אחזקת מוטות פלדה במחסניה יירשמו כמלאי בסיסי. לטענתה של המערערת, לאור סיכום זה לא ניכתה פחת בגין הסטנדים במהלך כל השנים.

המערערת טוענת, כי יש לאפשר לה לנכות את ההוצאה בגין רכישת הסטנדים כהוצאה פירותית,  שכן הוחלפו סטנדים אשר יצאו מכלל שימוש ואשר היוו מלאי בסיסי על פי ההסכם עם נציג המשיב בשנת 1974 כאמור. 

המשיב מסרב להתיר למערערת לנכות את סכום רכישת סטנדים בטענה שרכישת הסטנדים הינה הוצאה הונית ולא פירותית. הסטנדים אינם עונים להגדרת מלאי בסיסי כפי שנקבע בפסיקה ועל כן לשיטתו יש לנכות בגין הסטנדים פחת בלבד.

סיווג הוצאות נוספות

המערערת טוענת, כי יש לאפשר לה לנכות הוצאות שונות אשר הוציאה בין אם מכוח היותן מותרות לניכוי בהיותן הוצאות לצורך תיקונים ו/או בהיותן הוצאות אחזקה שוטפת ובהתאם לסעיף 17(3) לפקודה מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א -1961(להלן: " הפקודה").

מנגד טוען המשיב, כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח, כי המדובר בהוצאה פירותית המותרת לניכוי.

המערערת בסיכומיה מתייחסת לתיקון רצפת הבטון, החלפת צנרת מים, רכישת חומרי אינסטלציה, החלפת גלאי במערכת האזעקה והעתקת קווי חשמל קיימים. המערערת טוענת, כי המשיב הכליל בשומה הוצאות אשר הוא אינו מתיר לנכותן הוצאות נוספות אשר היא כלל לא ביקשה לנכות ואשר רשמה אותן כנכס הון.

ניכוי הפסד בגין עסקת ניסיתא כהוצאה פירותית

המערערת התקשרה עם חברת ניסיתא מחקר ופיתוח בע"מ (להלן: " ניסיתא" או " חברת ניסיתא") בהסכם השקעה/הלוואה ולפיו נתנה לניסיתא כספים בריבית של 8% לשנה כנגד אגרות חוב עם זכות המרה למניות בעתיד.

עם הפיכתה של ניסיתא לחדלת פירעון, ביקשה המערערת לנכות את החוב האבוד כהוצאה פירותית שכן לטענתה המדובר בהלוואה אשר ניתנה לניסיתא והיא היוותה תחליף להשקעת הכספים בפיקדון.

המשיב טוען, כי המדובר בהשקעה הונית, המערערת סיווגה את ההשקעה בדו"חות מטעמה תחת ראש פרק של השקעות והיא הצהירה על ההשקעה כ"השקעה בתאגידים אחרים". יתרה מכך לצורך חוק התיאומים סיווגה המערערת את ההשקעה כ"נכס".

כל אלה בצירוף בחינת המהות הכלכלית של העסקה, מצביעים לשיטת המשיב על כך, כי המדובר בהשקעה הונית ובהפסד הון.

לחילופין טוען המשיב, כי אף אם יתפרש ההסכם כהסכם למתן הלוואה, הרי שהמערערת לא רשמה את ההכנסות אשר היו צפויות לה מההסכם כהכנסות הצפויות מעסק, היינו גם המערערת עצמה לא ראתה ברווח הצפוי כהכנסה פירותית ומשכך, משירדה ההשקעה לטמיון, לא ניתן לראות באובדנה כהוצאה פירותית.