פסק-דין חלקי בתיק בשא 164125/06 - פסקדין

2.       לפניי בקשה מטעם הזוכה לדחות ההתנגדות ללא דיון לפי תקנה 205(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי, תגובה לבקשה ותשובה לתגובה.

3.       מלכתחילה הייתה ההתנגדות תלויה על חוט דק של סיכוי להתקבל, בשל היותה סתמית וכללית, ללא פירוט וביסוס של הטענות שנכללו בה. חרף זאת, נוכח הטענות להסכמות בעל-פה, סברתי בהחלטתי מיום 26.6.06 כי אין מקום להכרעה בטרם דיון וחקירה נגדית.

4.       נוכח השינוי בגרסת החייבים בתגובתם לבקשה לדחיית ההתנגדות, כמפורט בתשובה לתגובה מטעם הזוכה, כורסמה קשות מהימנותם.

5.       המשמעות הספציפית של גרסתם החדשה של החייבים לגבי כמות הסחורה "השנייה" בשווי 20,000 ש"ח, שלטענת החייבים הייתה פגומה - היא שכישלון התמורה הנטען הפך להיות חלקי. המדובר בכישלון בלתי קצוב, משום ששוויי הסחורה הפגומה, וממילא ההפרש בינו לבין שווייה החוזי לפי החשבוניות, הנו עניין להערכה. מכל מקום, החייבים לא צירפו כל נתונים כמותיים בעניין זה, בניסיון לבסס טענה כי מדובר בכישלון תמורה קצוב. לפיכך גם במישור העיוני-מהותי קרסה הגנתם השטרית לגבי חלק זה של הסחורה.

6.       לאור המקובץ, ושאר נימוקי הזוכה המפורטים בבקשה ובתשובה לתגובה - התנגדותה של החייבת 1 נדחית ללא צורך בדיון, לפי תקנה 205(ג) האמורה.

7.       משמעות אופרטיבית מיידית של קבלת גרסת הזוכה היא כי גם לגרסת החייבים אין עוד סחורה להחזרה. ממילא פגה הדחיפות הנעוצה באופייה העונתי של הסחורה. לא נותרה אלא תובענה לפירעון השיקים, בכסף, כאשר לגבי החייבת 1 התובענה ניתנת למימוש בעקבות דחיית התנגדותה.

8.       לפיכך הדיון הדחוף בפגרה, הקבוע למחר (24.8.06), מבוטל בזה.

9.       החייבת 1 תשלם לזוכה 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ בגין שכ"ט עו"ד בהתנגדות; בשים לב להכרעתה ללא דיון וללא הליך מלא בתובענה מחד-גיסא ולהיקף כתבי הטענות ולליקויי המהימנות שנחשפו מאידך-גיסא.

10.   הזוכה רשאי לפעול למימוש החוב כאמור בתיק הוצל"פ מס' 01-32992-06-0.

11.   אציין בשולי פסק הדין, לעניין הסמכות המקומית, כי לאור התוצאה שאליה הגעתי בדבר ההתנגדות לגופה, ומתוך איזון אינטרסים עם האינטרס של הזוכה שהדיון בעניינו לא יעוכב, ועם האינטרס הציבורי ששופט נוסף של בית המשפט הנעבר, במקרה של העברה, לא ישוב ויקדיש זמן שיפוטי יקר לעניין שכבר נלמד על ידי שופט קודם, ובשים לב להלכות הידועות בדבר אי-חומרתה של שאלת הסמכות המקומית - מצאתי לנכון לתת את פסק דיני כאמור על אתר, בטרם אכריע בשאלת הסמכות המקומית, ולא להסתכן בדיון מוקדם בשאלת הסמכות המקומית, שתוצאותיו עלולות להיות העברת הדיון לבית משפט אחר מבלי לתת את פסק הדין שהיה מוכן באמתחתי.

ניתן היום, כ"ט באב, תשס"ו (23 באוגוסט 2006), בלשכתי.

שלמה פרידלנדר, שופט

החלטה בעניינו של החייב 2

שאלת יישומה של תקנה 205(ג) לגבי החייב 2

1.       החייב 2, שהזוכה טוען כי ערב לשיקים הנדונים, העלה טענה נפרדת המכחישה את ערבותו. משמעות הטענה היא טענת זיוף לגבי חתימתו כערב על השיקים. טענה זו מחייבת לכאורה בירור ראייתי, לרבות תוך הסתייעות בחוות דעת מאת מומחה או מומחים לזיהוי כתבי יד.

2.       בנסיבות רגילות, הייתי שוקל לתת לחייב 2 רשות להתגונן בטענה זו, תוך העברת הנוטל לזוכה להוכיח את אמיתות החתימה, בהתאם לנטלים המקובלים בדיני שטרות.

3.       אולם, נוכח הכרסום החמור במהימנותו של החייב 2 כאמור בפסק הדין החלקי לעיל, ומכיוון שלפחות בחלק מצילומי השיקים שלפניי נראה לכאורה שעל גבם מופיעה חתימה דומה מאוד לחתימת החייב 2 על תצהירו, לא אחליט כאמור, ואניח לזוכה למצות את זכותו הדיונית לחקור את החייב 2 על גרסתו זו בטרם תוכרע שאלת מתן הרשות להתגונן לגביו.

4.       אין צריך לומר כי אם יתברר שהחייב 2 גרר את הזוכה להוצאות משפט מיותרות, בעצם הדיון בהתנגדותו ובהפקת חוות דעת מומחה לכתבי יד, מבלי שהיה ממש בטענתו זו - יהיה עליו לשאת בהוצאות המשפט המתאימות.

5.       משעות האמור כי טרם הסתיים הדיון בעניינו של החייב 1. לפיכך יש מקום להכריע, בשלב זה, בשאלת הסמכות המקומית - לצורך קביעת הערכאה אשר לפניה יתקיים המשך ההליך.

הסמכות המקומית

6.       בעניין הסמכות המקומית, אין דעתי כדעת הזוכה.