פסק-דין חלקי בתיק בשא 158451/07

1.         המשיבה 1 (להלן " המשיבה") הינה מחזיקת הזיכיון מטעם "אנגלו סכסון סוכנות לנכסים (ישראל) בע"מ" לאזור תל אביב, והמשיב 2 הינו מנהלה.

2.         בתחילת 2007 הגישו המשיבים את תביעתם כנגד "דרום יהודה ראשון לציון בע"מ" (הנתבעת 1) וכנגד "חברת הצלחת יחזקאל בע"מ" (בפירוק מרצון) (" המבקשת")- לדמי תיווך.

3.         לטענתם, החזיקו הנתבעת והמבקשת בנכסי מקרקעין, לרבות מרכז מסחרי בראשל"צ, אשר הושכר בתיווכה של המשיבה 1 לרשת "הריבוע הכחול".

4.         לאחר שנרקמה העסקה בין המשכירים לשוכרת, דרשו המשיבים את שכר טרחתם. בתחילה נדחו בלך ושוב, ולאחר מכן סירבו השתיים לשאת בשכר הטרחה הנדרש.

5.         המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף בהיעדר הזמנה לשירותי תיווך בכתב. לעניין זה יאמר במפורש כי המשיבה 1 מודה בחסרונו של הסכם כזה, אך טוענת כי בעבר, על פי הנוהג בין הצדדים, סרבו הנתבעת והמבקשת לחתום על הזמנת שירות תיווך אך כיבדו את התחייבותן שבעל פה, ושילמו לה את שכר טרחתה, "בגובה שנע בין חודש שכירות לחצי חודש שכירות, וכל זאת על פי שיקול דעתן".

6.         עוד נטען על ידי המבקשת כי המשיבה 1 כבר הגישה תביעה דומה (ת.א. 10004/01) המתבססת על הבטחות שהובטחו לה לתשלום דמי תיווך, ונדחתה.

7.         המבקשת אף טענה כי ככל שסופקו שירותי תיווך, היו אלה לנתבעת 1, שהיא בעלת הנכס המושכר. מנהלה של האחרונה, אשר ניהל את המו"מ, משמש אמנם כמפרק המבקשת המצויה בפירוק מרצון, אולם בין שתי החברות אין כל קשר משפטי.

8.         בתגובתה לבקשה, ציינה המשיבה כי פסק הדין עליו הסתמכה המבקשת בוטל בערעור, ובהסכמה, הועבר ההליך לבוררות, אשר בה חויבה הנתבעת (שם) בתשלום של "עשרות אלפי שקלים" למשיבה.

על כן, לשיטת המשיבים, אם מבקש ב"כ המבקשת ללמוד גזירה שווה מאותו עניין, אזי דין בקשתו להדחות מאחר ובית המשפט המחוזי בתל-אביב מצא כי קיימת עילה למשיבה בנסיבות הדומות למקרה דנן.

9.         המבקשת עתרה להמצאת המסמכים עליהם הסתמכו המשיבים, ומשקיבלה אותם טענה כי אין הסכם הפשרה המצומצם מגלה את העובדות שנטענו שאותה פרשה.

10.       בין כך ובין כך, לנוכח הימשכות הליכי "גילוי המסמכים", לא מצאתי לנכון להמשיך ולעסוק בהם עוד.

             דיון

11.       הנני מקבלת בקשת המבקשת ולהלן הנמקתי: 

דרישת הכתב אשר נקבעה בס' 9 לחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו - 1996 אינה ניתנת להתנאה:

            "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין..."

            דרך ההזמנה נקבעו בחוק, ובתקנות שנקבעו על פיו.

12.       נקבע כי "הדרישה להזמנה בכתב המופיעה במפורש בחוק, הינה דרישה מהותית וזאת על רקע מטרת התיווך כמובא לעיל. יש להדגיש כי מבנה החוק נוטה, בעניין הדרישה בכתב, לכיוון הצד לחוזה המכר ולא לכיוון המתווך... החוק בא להגן על הצד לחוזה המכר ולחייב את המתווך למלא את דרישת הכתב. ברור כי ההזמנה עצמה הינה דרישה מהותית" (בר"ע 952/98 רונן שירוזיאן נ' סלאב ירונה ושמעון, תק- מח 99 (1) 2569.)

13.       על הנטיה לצמצם בדרישה להזמנה הכתובה נכתב בע"א 2819/00 בן אור מרדכי נ' רוזן אבי (פדאור (לא פורסם) 02 (5) 542):

            "סעיף 9 הנ"ל מדבר לכאורה בחיוב למלא אחר כל הפרטים שייקבעו על מנת שיהא המתווך זכאי בשכרו. ברי שמטרת החקיקה הזו הייתה להשליט סדר בתוך האנדרלמוסיה ששררה בשוק התיווך קודם לכן. יחד עם זאת יש לבחון בכל מקרה ומקרה באם התכלית והמטרה הושגו אם לאו. ברי שאם לא היה נכתב דבר לענין מחיר העיסקה, כי אז ניתן היה לאור הניסוח האמור לאמץ את טענת המשיבים (אף שכאמור ייתכן וברבות הימים תינתן פרשנות פסיקתית מרחיבה יותר שתאפשר להתגבר אף על כך במקרים מתאימים, כפי שארע לענין ס' 8 לחוק המקרקעין המחייב "מסמך בכתב"). אלא שבמקרה דנן לא נותר ההסכם ריקם בנקודה זו...".