א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
55516-06
07/05/2008
|
בפני השופט:
י. קורן
|
- נגד - |
התובע:
ניו קופל בע"מ עו"ד גיא דוידיאן
|
הנתבע:
פחימה אליאור באמצעות אריה חברה לביטוח בע"מ עו"ד נטלי שלו
|
פסק-דין חלקי |
בפני תביעה על סך כ-63,500 ש"ח שיסודה בתאונת דרכים.
לבקשת הצדדים התקיים הדיון במתכונת של דיון מהיר, כשבשלב ראשון נדונה שאלת האחריות לתאונה בלבד.
התאונה אירעה בכביש ירושלים תל אביב, בירידה הסמוכה לצמת שורש, ובמהלכה התנגשו המכוניות זו בזו ובגדר ההפרדה.
לרכב התובעת נגרם נזק לאורך צד שמאל ולאורך צד ימין, ובמיוחד בשתי הפינות הקדמיות ובפינה השמאלית האחורית.
לרכב הנתבע נגרם נזק בשני מוקדים: בחזית, במיוחד בחלקה השמאלי, ובדלת שמאלית אחורית.
התובעת טוענת כי רכב התובעת נסע בנתיב הימני. רכב הנתבע פגע בו מאחור בפינה השמאלית-אחורית, והדף אותו לעבר גדר ההפרדה. כלי הרכב המשיכו לעבר גדר ההפרדה כשהם צמודים זה לזה. רכב הנתבע התנגש בגדר ההפרדה עם חלקו הקדמי- שמאלי. רכב התובעת פגע בגדר ההפרדה עם חלקו השמאלי, הסתחרר תוך שהוא סופג פגיעות מגדר ההפרדה מכל צדדיו, ואז המשיך בנסיעה לעבר השול הימני ושם נעצר.
הנתבע טוען כי הוא שנסע בנתיב הימני. רכב התובעת עקף אותו משמאל ולפתע פגע בדלת שמאלית אחורית שלו. כלי הרכב הסתחררו שניהם, וניתקו זה מזה במהלך הסיבוב. רכב הנתבע נתקע בגדר ההפרדה עם חלקו הקדמי-שמאלי, ורכב התובעת המשיך להסתחרר תוך פגיעה בגדר ההפרדה כמתואר על ידי התובעת, ואז המשיך ונעצר בימין הדרך.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לקבל את התביעה.
אני מעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע.
אני מוצא את עדויות התביעה מהימנות יותר מעדותו של הנתבע.
בעדות במשטרה, עדות מיום 5/9/05, מוסר הנתבע תחילה כי הרגיש "לפתע" מכה בדלת שמאלית אחורית. בהמשך הוא מעיד כי עובר לתאונה ראה את רכב התובעת
מאחוריו
וכי ראה את הרכב כשהוא מתחיל לעקוף אותו.
לעומת זאת בהודעה לביטוח מיום 5/9/05 וב"הצהרה" שמסר הנתבע הוא אינו מציין כל עקיפה, או כי הבחין ברכב התובעת כשהוא מאחוריו. בהודעות אלה מוסר הנתבע כי נסע בנתיב הימני כשמצד שמאל נוסע רכב התובעת, במקביל אליו. רכב התובעת סטה ימינה אל נתיב הנסיעה של רכב הנתבע ופגע בו. נקל להבחין בשוני שבין הגרסאות.
כל גרסאות הנתבע, למשטרה ולביטוח, נמסרו שבוע לאחר התאונה, בעוד שגרסאות עדי התובעת, למשטרה ולביטוח, נמסרו ביום התאונה ולמחרת.
בנוסף, במשטרה מעיד הנתבע על שיחה עם "אשתו של הנהג השני" בה נמסר לו, כביכול, על טנדר שפגע ברכב התובעת. בהודעות האחרות של הנתבע אין כל אזכור לשיחה זו, ובדיון טען הנתבע כי השיחה בעניין הטנדר התקיימה עם אחיו ולא איתו. אח זה לא הובא לעדות ועובדה זו פועלת לחובת הנתבע. זאת, בשעה שהתובעת העידה את שני העדים מטעמה - נהג הרכב ואשתו - ועדויותיהם נמצאו מתאימות וקוהרנטיות.
בנוסף, נסיבות התאונה על פי גרסת התביעה מסתברות יותר מאלה הנטענות על ידי הנתבע.
אין חולק כי התאונה אירעה במקום בו הכביש מתעקל ימינה.
אם אכן יצא רכב התובעת לעקיפה והיה במהירות גבוהה מזו של רכב הנתבע הרי שבמקרה של איבוד שליטה היה רכב התובעת נזרק שמאלה לעבר גדר ההפרדה, כתוצאה מהכוחות הפועלים על הרכב בעת פניה ימינה, ולא סוטה ימינה לעבר רכבו של הנתבע. כמו כן, ספק רב אם בנסיבות המתוארות על ידי הנתבע יכולים היו כלי הרכב להסתחרר כך שרכב הנתבע יבצע פניה של 270 מעלות בטרם יפגע בגדר ההפרדה.
לעומת זאת, פגיעת רכב הנתבע ברכב התובעת מאחור, וניסיון השתלטות של נהג רכב התובעת על רכבו יכולים בהחלט לגרום לסטיית שני כלי הרכב שמאלה לעבר גדר ההפרדה כשהם צמודים זה לזה כטענת הנתבע. שני עדי התביעה העידו כי רק רכבם הסתחרר ואילו רכב הנתבע סטה שמאלה והתנגש בגדר ההפרדה.
לטעמי, גם תמונות הנזק מתיישבות יותר עם גרסת התובעת מאשר עם גרסת הנתבע. הפגיעה בפינה השמאלית האחורית של רכב התובעת נגרמה - לשיטת התובעת - בהתנגשות עם רכב הנתבע. אינני רואה כיצד יכולה היתה פגיעה זו להיגרם לרכב התובעת על פי הנסיבות הנטענות על ידי הנתבע. אכן, יש קושי בהבנת הפגיעה לדלת שמאלית אחורית של רכב הנתבע במהלך התאונה, לפי גרסת התובעת אך ייתכן שמדובר בנזקי עיוות שנגרמו כתוצאה מהפגיעה בחזית הקדמית השמאלית של רכב הנתבע ולא כתוצאה ממגע בין כלי הרכב במוקד זה.