פסק-דין חלקי בתיק א 217052/02 - פסקדין

מבוא

יסודה של התביעה שבפניי בתאונת עבודה שהתרחשה ביום 29.4.94 ובמהלכה נפגע אורן שוורץ (להלן: "הנפגע"),  מלהבת אש.

המוסד לביטוח לאומי (להלן: "התובע"), אשר פיצה את הנפגע בגין נזקיו, תובע בתביעה דנן את הנתבעות לשיפוי בגין הגמלאות ששילם לנפגע.

העובדות, עליהן אין מחלוקת, הינן כי אורן שוורץ, רתך ומסגר במקצועו היה הוצב מטעם  בחברת פ.ל.א - פתרונות למשאבי אנוש בע"מ (להלן: "חברת כח אדם"), אשר הינה חברת כח אדם אצל הנתבעת 1 וריתך בהנחיית מנהלה בור ביוב, כאשר תוך כדי כך, פרצה להבת אש מהבור בשל נוזלים וחומרים דליקים ומסוכנים שהושלכו לתוכו ללא ידיעתו, אחזה בנפגע וגרמה לו כוויות בגופו.

הנפגע פונה לחדר מיון בבית החולים ובהמשך לכך אושפז בבית החולים למשך שמונה ימים, נזקק לטיפולים תקופתיים ונקבעו לו נכויות על ידי ועדה רפואית של המל"ל.

בהחלטה מיום 5.6.05 פוצל הדיון ופסק דין זה מתייחס לשאלת האחריות בלבד.

עיקרי המחלוקת שבפניי

התובע דורש מן הנתבעות להשיב את הגמלאות ששילם לנפגע, וזאת על פי סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 אשר לפיו:

"היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה...."

התובע טוען כי הנתבעת 1 הינה צד שלישי על פי הסעיף ולכן חבה בשיפויו  בעוד הנתבעות טוענות, כי מכיון שהנתבעת 1 הינה מעבידה של הנפגע, היא אינה נחשבת לצד שלישי החב בשיפוי על פי סעיף 328.

אדון בשאלות שלפניי:

א.    הנתבעת 1 - צד שלישי או מעביד לצורך תחולת סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי.

ב.     אחריותה של הנתבעת 1 לאירוע.

ג.      קיומה של רשלנות תורמת של הנפגע.

דיון

א. הנתבעת 1 - צד שלישי או מעביד

במסגרת דיון בבקשה לסילוק על הסף, בו העלו הנתבעים את טענתם כי הנתבעת 1 היתה מעבידה של הנפגע ולכן אינה נחשבת לצד שלישי החב בשיפוי התובע על פי סעיף 328, ניתנה החלטה הדוחה את טענתם ובה נקבע במפורש, בהסתמך על החלטת כבוד השופט אליגון בת.א. 128887/01 בבש"א 140973/02 המוסד לביטוח לאומי נ' היפר שוק (1988) בע"מ, הרציונל העומד בבסיס "הפטור שנתן המחוקק למעבידים הינו למעשה קניית סיכון, כך שמי שמשלם לביטוח הלאומי עבור העובד קונה למעשה את הסיכון מראש ולפיכך אין למל"ל זכות חזרה אליו בתביעת שיבוב".

אף כי ישנם מקרים בהם מביאים הצדדים במהלך הדיון בתיק ראיות שיש בהם כדי לשנות החלטות קודמות בהליכים מקדמיים, לא זהו המקרה כאן.

כמו אז גם עכשיו, מכלול הראיות שהובא בפניי לא משנה את התמונה לפיה חברת כח האדם היא שהעבירה את התשלומים למל"ל בגין הנפגע ומשעל פי הפסיקה הקיימת לצורך תביעת השיבוב, המבחן היחיד לקביעת זהות המעביד הוא מי שנשא בחובת התשלום למל"ל   (דנ"א 8435/96 רותם דשנים אמפרט הנגב בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי מפי כב' הנשיא ברק), איני מוצאת לנכון לשנות את החלטתי הקודמת בעניין זה, לפיה הנתבעת 1 הינה צד שלישי לצורך החלת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי.

עוד יצוין, כי הנתבעות ביקשו לערער על ההחלטה הקודמת המוזכרת לעיל, החלטה ממנה חזרו ובסופו של יום מחקו את הבר"ע ולא בכדי. משעשו כן, אין להן להלין אלא על עצמם ולי אין אלא לחזור על החלטתי הקודמת הנתמכת על הפסיקה התקפה.

ב. אחריות הנתבעת 1 לתאונה

הנתבעות בסיכומיהן, לא ערערו כלל על אחריותה של הנתבעת 1 לתאונה אלא טענו רק לגבי היעדר חבותה משום היותה מעבידה וכן טענו לרשלנות תורמת של הניזוק.

בקצרה אציין, כי אין ספק שהנתבעת 1 חבה באחריות בשל רשלנותה באשר התשובה לשלושת השאלות שנקבעו בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז 1 בעמ' 113 הינה חיובית, דהיינו, הנתבעת 1 היתה חבה בחובת זהירות מושגית וקונקרטית על פי מבחן הצפיות לנפגע והפרת החובות הללו הן שגרמו לנזקו.