פסק-דין חלקי בתיק א 200804/02 - פסקדין

1.         התובע, יליד 28.4.74, תושב כפר קאסם, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 8.9.99, שעה שעמד ליד רכב הנתבע מס' 1 (להלן - "הנתבע") כשידו על משקוף הדלת הסמוכה לנהג, והנתבע סגר את הדלת ומחץ את אגודל יד ימין של התובע בין הדלת לגוף הרכב. לתובע נגרם שבר, שגובס. ד"ר לין, אשר מונה כמומחה בתחום האורטופדי, העריך כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% כתוצאה מן התאונה.

2.         הנתבעת מס' 2 (להלן - "הנתבעת") שהיתה במועד התאונה מבטחת רכבו של הנתבע, כפרה בכך שהתובע נפגע ממכונית הנתבע. הנתבעת טענה כי התובע נפגע בנסיבות שאינן מהוות "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. כפירת הנתבעת מבוססת על סתירות שהתגלעו בין גירסאות התובע והנתבע.

3.         דיון בשאלת החבות

תיאור נסיבות התאונה כפי שעולה מתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע (תצהיר מיום17.11.03) הינו כדלקמן:

" ביום 8.9.99 בשעה 15:00 לערך, הייתי בכפר קאסם ביחד עם חברי מהכפר, עאמר סמי, הנתבע 1 (להלן: עאמר). עמדתי ליד רכבו של עאמר, רכב מסוג דימלר בנץ שמספרו 8673587. עאמר ישב בכסא הנהג, ואני עמדתי בחוץ ליד דלת הנהג וידי הימנית הייתה מונחת על משקוף הרכב סמוך לדלת הנהג.

באותה עת, עאמר רצה להתחיל לנסוע, ולכן סגר את הדלת שלידו מבלי לשים לב לכך שידי הימנית עדיין מונחת על משקוף הרכב, וכתוצאה מכך נמחץ אגודל יד ימין שלי בין הדלת לבין גוף הרכב.

בעקבות הפגיעה באגודל נאנקתי מכאבים, ואז עאמר פתח את דלת הרכב, שאל אותי מה קרה, הסברתי לו את שאירע, והוא הסיע אותי לביה"ח בלינסון".

4.         גם הנתבע הגיש תצהיר בו הוא מסביר את נסיבות התאונה:

" אני תושב כפר קאסם ומכיר את התובע, עיסא אשרף (להלן: אשרף) שכן גם הוא תושב הכפר. ביום 8.9.99 בשעה 15:00 לערך, בעת שהייתי בכפר קאסם ביחד עם אשרף, ישבתי במושב הנהג ברכבי מסוג דימלר בנץ שמספרו 8673587, ואשרף עמד ליד הדלת הנהג. רציתי להתחיל לנסוע ולכן סגרתי את הדלת שלידי.. לאחר שסגרתי את הדלת שמעתי לפתע צעקות, ומיד פתחתי את דלת הרכב, ראיתי את אשרף נאנק מכאבים, וכששאלתי אותו מה קרה השיב לי אשרף כי סגרתי את דלת המכונית על ידו. בעקבות פציעתו של אשרף הסעתי אותו לביה"ח בלינסון".

5.         הנתבעת מסתמכת בכפירתה את נסיבות התאונה כפי שתוארו לעיל על שורה של סתירות שהתגלו בין תצהירי התובע והנתבע, לחקירותיהם הנגדיות ולהודעות שמסרו במשטרה, וכן בין דברים אלו לרישום במסמכים הרפואיים.

6.         ואלו הסתירות עליהן מצביעה הנתבעת:

            (א) ההיכרות בין התובע לנתבע

בניגוד לתיאור שמתאר התובע את הנתבע בתצהיר כ"חברו", בחקירתו הנגדית טען, כי הוא והנתבע אינם מכירים הרבה זמן (עמ' 1 שו' 13) וכי הנתבע לא היה חבר שלו לפני כן (עמ' 1 שו' 15),  וזאת בסתירה הן להודעתו בפני חוקר הנתבעת כי הנתבע לא חבר שלו מן הכפר (עמ' 15 לתמליל) והן בניגוד לעדותו של הנתבע כי הוא והתובע "חברים חזקים" (עמ' 4 שורה 10).

            (ב) מיקום התאונה

סתירה נוספת עליה מצביעה הנתבעת מתייחסת למיקום התאונה. בעוד שלחוקר הנתבעת ציין התובע כי התאונה ארעה ברח' סולטאני (עמ' 21 לתמליל), הרי בחקירתו הנגדית טען כי "אין בכפר שמות של רחובות" (עמ' 1 שור' 10).

            (ג) היכן הניח התובע את ידו

            בתצהיר העדות הראשית מציין התובע כי הניח את ידו על המשקוף, סמוך לדלת הנהג. בחקירתו הנגדית התבקש התובע להדגים כיצד עמד בעת ארוע התאונה. מסביר התובע כי "היד שלי על הגג של האוטו ואני התכופפתי אליו. היד שלי היתה על הגג עם ארבע אצבעות והאגודל מופנה כלפי מטה" (עמ' 2 שו' 16). הנתבעת טוענת כי התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת כיצד בדיוק הניח את ידו, וכיצד התאפשרה הפגיעה.

            (ד) שעת התאונה

            הנתבעת מצביעה על פירכה נוספת לכאורה בגירסת התובע. בעוד שבתצהירו ידע לציין כי התאונה ארעה בשעה 15:00 לערך, הרי בתשובה לשאלת החוקר, מתי ארעה התאונה, בבוקר, בצהרים, או אחר הצהריים, לא ידע להשיב (עמ' 21 לתמליל).

            (ה) מצב המנוע

            טוענת הנתבעת כי בעת האירוע היה מנוע הרכב דומם, כפי שהעיד הנתבע בהודעתו למשטרה (נ/2) וזאת בניגוד לטענת התובע בתצהירו, כי מנוע הרכב היה מותנע, ובניגוד לדברים שמסר הנתבע לחוקר מטעם הנתבעת (עמ' 7 לתמליל). זאת ועוד, בדבריו לחוקר, אמר הנתבע כי סיים לשוחח עם התובע והחל לשחק עם הטייפ, כשהוא סוגר את הדלת, ולא שם לב כי התובע עדין מצוי שם (עמ' 5 לתמליל). וזאת בניגוד לאמור בתצהירו, כי רצה להתחיל בנסיעה. כך, שהרכב שימש רק כ"זירה" ולא היה "שימוש למטרות תחבורה".

            (ו) לאן נסעו התובע והנתבע לאחר הארוע

לטענת הנתבעת, סתירה נוספת מתגלית בין האמור בתצהיר התובע, כי לאחר הפגיעה הנתבע הסיעו לבית החולים, בעוד שבחקירתו הנגדית טען, כי קודם הגיעו למרפאה בכפר ורק משם נסעו לבית החולים. סתירה זו מסביר התובע בכך, כי על מנת להגיע לבית החולים, הוא נזקק להפניה מקופת החולים, ורק לשם כך התעכבו בקופת החולים.