פסק-דין חלקי בתיק א 19078/05

בשאלת האחריות

תביעה זו ענינה תאונת דרכים מיום 15.7.03, בה היו מעורבים רכב המבוטח ע"י התובעת (להלן: "הרכב המבוטח") ורכב השייך לנתבעת.

התובעת טוענת כי רכב הנתבעת, אשר חנה במפרץ חניה מימין ובמאונך לכיוון נסיעת הרכב המבוטח, החל לפתע בנסיעה לאחור ופגע בחלקו הימני של הרכב המבוטח. כתוצאה מהפגיעה, נגרם לרכב המבוטח נזק שעלות תיקונו עומד על סך 6,786 ש"ח, כן נגרמה בו ירידת ערך בשיעור 1.5% בסך 765 ש"ח.

בהתאם לתנאי הפוליסה שבין התובעת למבוטחתה, שילמה התובעת למבוטחתה ביום 10.9.03 סך של 5,086 ש"ח, בגין הנזקים הישירים שנגרמו לרכב המבוטח, בניכוי השתתפות עצמית. כן נשאה התובעת  בהוצאות שכ"ט שמאי בסך 500 ש"ח.

התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לתשלום סך של 5,586 ש"ח בגין נזקיה (להלן: "מכתב הדרישה") ומשלא נענתה, הגישה תביעה זו, שהינה תביעת תחלוף.

התובעת מציינת כי הנתבעת שלמה למבוטחתה של התובעת סך של 2,500 ש"ח בגין מלוא נזקיה העקיפים (לרבות ירידת ערך).

יצוין כי התובעת לא פיצתה את המבוטחת בגין ירידת הערך, זאת בהתאם לתנאי הפוליסה.

הנתבעת מודה באחריות לאירוע התאונה, אולם טוענת להיעדר יריבות והיעדר עילה, מן הטעם, שמבוטחת התובעת חתמה, ביום 17.5.04, על כתב קבלה וסילוק סופי (להלן: "כתב הסילוק"), לפיו התחייבה כי עם קבלת סך של 2500 ש"ח (להלן: "סכום הפיצוי"), לא תהיינה למבוטחת כל תביעות מכל מין וסוג שהוא כלפי הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי בתשלום האמור, מיצתה את כל התחייבויותיה בקשר עם התאונה נשוא התובענה, הן למבוטחת והן לרכבה. דהיינו, התשלום הוא בגין הנזקים העקיפים והישירים כאחד.

לאור גדר המחלוקת בין הצדדים נקבע התיק לסיכומים.

התובעת צרפה, כנספח ד' לסיכומיה, כתב תביעה (מתוקן) מיום 3.5.04, ע"ס 3,556 ש"ח, שהוגש בעקבות אירוע התאונה ע"י מבוטחת התובעת כנגד הנתבעת, בבית המשפט לתביעות קטנות (בת.ק. 6139/04 ) (להלן: "התביעה הקטנה"). לכתב התביעה צורפה חשבונית תיקון מיום 21.7.03 ואישור הפסדים מיום 25.9.03, הכולל השתתפות עצמית.

התובעת טוענת בסיכומיה כי סכום הפיצוי ששילמה הנתבעת למבוטחת התובעת נגזר מהתביעה הקטנה, כך שהיה ברור לנתבעת, בעת החתימה על כתב הסילוק, כי סכום הפיצוי אינו כולל את כלל הנזקים אשר נגרמו לרכב המבוטח בעקבות התאונה.

הנתבעת מבקשת להתעלם מנספח ד' לסיכומי התובעת, אשר הוגש, לטענתה, מבלי לקבל רשות להגשת ראיה נוספת, באופן המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט והתנהגות בחוסר תום לב.

טענת הנתבעת מוטב אלמלא הועלתה. הנתבעת נמנעה מלהגיש ראיה כלשהי ו/או כל תחשיב מכוחו שילמה למבוטחת התובעת סך של 2,500 ש"ח וכיצד מתייחס התחשיב לכלל נזקיה של המבוטחת, נוכח טענת התובעת כי סכום הפיצוי נועד לכיסוי נזקים עקיפים בלבד.

יתר על כן, כתב הסילוק מתייחס ומפנה מפורשות לתביעה הקטנה ואף על פי כן, נמנעה הנתבעת מלצרפו לחומר הראיות.

וזו לשון כתב הסילוק:

" אני החתום מטה מרי ברלפיין ...מאשר בזה כי אני מסכים לקבל מאת טיב הכפר את הסכום 2,500 ש"ח בלבד לסילוק כל תביעותיי בגין הנזקים שנגרמו לי ולמכוניתי מס' 3991528 בתאונת דרכים מיום 15.7.03 תיק מספר 6139/04.

"הנני מצהיר ומאשר שעם קבלת הסכום הנ"ל לא תהיינה לי יותר תביעות כלשהן בגין נזקי רכוש כלשהם בעבר, בהווה או בעתיד, נגד שרון מכלין - טיב הכפר ו/או נגד כל אדם וגוף הפועלים בשמם או המרשים שלהם בגין התאונה והנני פוטר אותם מחובה כלשהי נוספת ..."

(ההדגשה שלי - ד.א.)

הלכה ידועה היא שהימנעות מהבאת ראיה מהותית, פועלת לחובת הנמנע. (ראו י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תל אביב, 1991), בעמוד 917).