פסק-דין חלקי בתיק א 187569/02

מבוא

1.         בפניי תביעה על- פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,  תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפיצוי התובע, יליד 1964, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"), ביום 5.12.00. התביעה כוללת תאונה נוספת, קודמת, שאינה מעניינו של פסק דין חלקי זה.

2.         לטענת התובע, נזקי הגוף נגרמו לו על ידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), שהיה בזמנים הרלוונטיים לתובענה נהג אוטובוס, אשר פגע בתובע בהיותו הולך רגל. הנתבעות 3 ו - 4, בהתאמה, הן "דן", מעבידתו של הנתבע בעת קרות התאונה, ו"איילון" - החברה המבטחת בעת באירוע.

            הדיון פוצל, כך שראשית תידון שאלת נסיבות התאונה, והאם הן מהוות "תאונת דרכים", כפי שעולה מן ההגדרה שבחוק הפיצויים (יצוין כי כתב התביעה כולל עילות נזיקיות חלופיות כנגד הנתבע וכנגד "דן").

העובדות

3.         בגין התאונה הועמד הנתבע לדין פלילי, שבו הורשע, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (ת"פ מחוזי תל אביב 40385/00). כבוד השופט שלי טימן, בגזר דינו, מפרט את העובדות העיקריות שפורטו בכתב האישום, ושהפכו חלק מהכרעת הדין, לאור הודאת הנאשם:

"הרקע למעשה איננו שלם, לכל פרטיו; אולם עיקרי הדברים, מוסכמים על התביעה וההגנה כאחד, ומגובשים בכתב האישום שבעובדותיו הודה הנאשם.

הנאשם הועסק, בתקופה הרלוונטית, ע"י קואופרטיב "דן" כנהג אוטובוס שכיר, בקו 2 המשרת את העיר בני- ברק.

ביום 5.12.00, בשעות בערב, עם סיום משמרת העבודה שלו, נסע הנאשם באוטובוס אל איזור התעשייה "קרית אריה" בפתח תקווה, כדי לזכות בשירותי מין של פרוצה, לסיפוק צרכיו המיניים.

הוא פגש בא.א., שעסקה באותו מקום בזנות, העלה אותה לאוטובוס, וסיכם עמה את המחיר עבור השירות המיני; כשאין חולק כי במרחק קצר ממנה המתינו לה חבריה: נאוה, סאמי ומזרחי (התובע דנן - א.ז.).

לאחר דקות אחדות התגלע סכסוך בין הפרוצה לנאשם, שעל פרטיו ישנה מחלוקת.

הפרוצה טוענת כי הנאשם נהג בה באלימות, ושלא על פי המוסכם; ואילו הנאשם חוזר וטוען כי הפרוצה גרמה לו, בערמה ועל פי תכנון, לפתוח את דלתות האוטובוס, והזמינה את חבריה כדי לשדוד אותו. שני הגברים אכן השכיבוהו על ספסל באוטובוס, והוציאו בכח מכיס מכנסיו סך 6,000 ש"ח (מתוך 10,000 ש"ח שנשא עמו), ועזבוהו מוכה ומושפל, לאחר בעיטה בגופו, כשהכסף בידם.

... על הפרק השלישי בפרשה, והוא עיקרו של כתב האישום- אין מחלוקת.

לאחר שירדו הפרוצה וחבריה מן האוטובוס, והחלו לצעוד על הכביש, חש הנאשם כעוס, מבוזה ונעלב, ועל כן התניע את האוטובוס, והחל לנסוע אחריהם, כשהוא מגביר את המהירות, ומפנה את ההגה כלפי הצועדים, בכוונה לפגוע בהם ולפצוע אותם.

הצועדים ניסו לברוח מהאוטובוס אך לא כולם הצליחו:

א.א. נגררה מתחת לגלגלי האוטובוס, ונגרמו לה חבלות בכל חלקי גופה ובעיקר בגפיה. ירך שמאל נשברה, והיה צורך למסמר אותה, באמצעות ניתוח.

מזרחי נחבט בדופן האוטובוס, נזרק אל קדמת האוטובוס, ונגרמה לו פריקה של ירך ימין וכתף שמאל, והוא נזקק  לניתוח לשם החזרת הפרקים למקומם, ולתפירת חתכים ברגליים (ההדגשה שלי - א.ז.).

נאוה נחבלה בראשה ובצווארה, איבדה הכרתה ונזקקה לתפירת יחתך בראשה.

לאחר מכן עזב הנאשם את המקום, בלי לטפל בפצועים או להזעיק עזרה".

4.         הנאשם הורשע, כאמור, על פי הודאתו, ונגזר עליו עונש מאסר של חמש שנים, כאשר שלוש וחצי מתוכן לריצוי בפועל, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, מכל סוג, לתקופה של חמש שנים מיום שחרורו מן הכלא, וכן פיקוח של שירות המבחן. פסק הדין חלוט כיום.

המחלוקת

5.         הצדדים חלוקים בשאלת האחריות; לטענת התובע והנתבע, הלא הוא הנהג הפוגע -  האירוע נופל לגדר "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק, ומכאן גם חבותה של הנתבעת 4. אליבא דנתבעות 3 ו - 4 - אין מדובר כלל בתאונת דרכים כמשמעה בחוק, בשל היות המעשה "מעשה מכוון".

דיון