פסק-דין חלקי בתיק א 11195/06

תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת במהלך משחק כדורגל. הדיון פוצל באופן שתחילה תידון שאלת החבות.

רקע

1.         התובעת חברה במועדון הספורט שמנהלת הנתבעת החל משנת 1999 וזאת כמעט באופן רצוף [להלן - " הנתבעת" או " המועדון"]. ביום 30.10.04 בשעה 16:00 לערך, השתתפה התובעת עם חבריה וחברותיה במשחק כדורגל של נשים מול גברים במגרש המועדון המוחזק ומתופעל על ידי הנתבעת.

2.         במהלך המשחק נפלה התובעת ארצה ולשיטתה נגרם לה כתוצאה מכך שבר מרוסק בכף יד ימין [להלן - "התאונה"]. אין חולק כי בשלב מסוים לאחר הנפילה הגיעו התובעת ומלווים נוספים לחדר החובש של הנתבעת ומשם לחדר מיון של מכבי שירותי בריאות כבר בשעה 16:29 זאת לשם טיפול [נ/2]. התובעת הופנתה לחדר מיון בביה"ח וולפסון, ושם טופלה. פרטי הטיפול אינם דרושים בשלב זה.

המחלוקות

3.         מה היו נסיבות התאונה, והאם נגרמה היא עקב הפרת חובות זהירות של הנתבעת כלפי התובעת.

4.         במידה שימצא כי הנתבעת הפרה חובות זהירות כלפיי התובעת האם קיים אשם תורם, ובאיזו מידה בהתנהגות התובעת.

דיון

נסיבות התאונה והפרת חובות זהירות

5.         מטעם התובעת העידו היא עצמה ושני עדים נוספים: מר יעקב מוסרי, ששיחק איתה ולמעשה הגיע בריצה מולה לכיוון הכדור עובר לתאונה ומר יעקב מטרסו, צופה במשחק שהשקיף על התאונה ממקום מושבו על כיסא מחוץ למגרש וצפה בתובעת רצה אל הכדור מאחור. התובעת צירפה לתצהירה תמונות של המגרש וכן של מכסה בולט שכיסה על בור כאשר מוסכם כי הבור נועד להצבת עמודים הדרושים לשם מתיחת רשתות למשחק כדורעף [להלן - "הבור" ו - " המכסה"]. 

6.         מטעם הנתבעת העידו החובש, מר אנדרי זאיקין ומר שלום כהן, המנהל התורן של המועדון ביום התאונה.

7.         התובעת, ע"ת/3,  הצהירה והעידה כי תוך כדי ריצה על המגרש, נתקלה רגלה בשוליו המוגבהים של המכסה שבלט והיה במרכזו של המגרש. לגרסתה נגרמה ההיתקלות כתוצאה מהעובדה כי  המכסה לא היה בקו ישר מאוזן עם מפלס המגרש, היא עפה קדימה, בלמה את נפילתה בידיה וריסקה את איזור אגודל יד ימין שלה [ס' 3 לתצהירה ת/3]. התובעת חזרה על גרסתה בחקירתה הנגדית.

8.         ע"ת/1, מר מוסרי הצהיר כי הוא ראה את התובעת רצה לכיוון הכדור, נתקלת במכסה ונופלת קדימה כפי תיאורה [ס' 4 לתצהירו ת/1]. במהלך חקירתו הנגדית התברר כי העד אמנם לא ראה במו עיניו את התובעת נתקלת ב"מהמורה" כלשונו, אלא הסיק זאת מהעובדה שראה גם ראה את התובעת נתקלת "במשהו" ונופלת, מהיעדר גורם התקלות אחר ומהעדר התקלות עצמית של התובעת [עמ' 5, ש' 6 ואילך]. מעדותו עולה כי היתה לו היכולת הפיסית לראות את התובעת נתקלת ב"משהו" משום שאותה עת, רץ מולה, כיריבה מקבוצת הגברים המשחקים, כאשר שניהם, הוא והתובעת רדפו למעשה אחר הכדור במשחק [עמ' 4, ש' 22].

9.         ע"ת/2, מר מטרסו הצהיר כי אמנם לא השתתף במשחק אלא ישב על כסא מחוץ למגרש באותה עת אך ראה נפילה פתאומית של התובעת באופן שהיה ברור לו שרגלה נתקלה במשהו [ס' 6 לתצהירו ת/2]. העד עמד על דעתו כי ראה את התובעת נופלת, כי ראה את מיקום הכדור עובר לנפילה, את התובעת רצה אז לכיוונו וכי ראה את רגלה נתקלת "ראיתי שהרגל לא יכולה להמשיך לרוץ. היא נתקלה ועפה קדימה" [עמ' 7, ש' 15 ואילך ועמ' 8, ש' 4 ואילך]. העד אישר בהגינותו שלא ראה בעת התאונה במה נתקלה רגלה של התובעת [עמ' 8, ש' 8] אך הדגים את אופן הנפילה [עמ' 7, ש' 16] ואף הדגים את כל המיקומים הרלוונטים על גבי תמונה ב/1 [עמ' 8, ש' 12].

10.       אכן, עדי התובעת לא ראו בעת התאונה את עצם ההיתקלות של רגלה במכסה, אך הם ראו גם ראו היתקלות הרגל, היעדר גורם אפשרי אחר פרט למכסה ומצאתי עת עדויותיהם אמינות ואותנטיות. עדויות אלה מחזקות את גרסת התובעת, שהובאה במלואה.

11.       התובעת מסרה כבר בחדר המיון בקופת חולים מכבי, כחצי שעה לאחר התואנה, כי נפלה עקב ברזל שבלט במגרש [נספח ז' לתצהירה]. באותה עת הייתה התובעת נתונה לכאבים עזים וקשה לקבל כי עמדו לה כוחותיה ל"המצאת גרסה" יש מאין.

12.        לא מצאתי ממש בסתירות כביכול בעדויות, אליהן הפנתה ב"כ הנתבעת בסיכומיה.

13.       אציין כי לאחר התאונה, כוסה הבור באופן שלא נותרה בליטה כלשהי מהמכסה. אמנם עד הנתבעת, מר כהן ניסה "להרחיק" את עצם הכיסוי מהתאונה וטען כי הדבר בא עקב אי שימוש במגרש כמגרש כדורעף, אלא שבהמשך העיד כי לא שיחקו כדורעף במגרש עוד משנת 1998 [עמ' 24, ש' 14  - 23]. לאחר מכן העיד כי הכיסוי בא לאחר הגשת התביעה הנוכחית ובעקבותיה [עמ' 25, ש' 2].

14.       עדי הנתבעת, החובש והמנהל התורן, לא היו עדי ראייה לתאונה. החובש ישב באותה עת בחדרו והמנהל היה במקום אחר במועדון משם הוזעק אל המגרש לאחר התאונה. למעשה אין ביכולתם לסתור את גרסת התובעת ועדיה.

15.       ע"ה/1, מר זאיקין, הצהיר שהתובעת אמרה לו כשהגיעה עם מלוויה לחדרו לאחר התאונה כי היא עצמה אמרה לו שנפלה, קיבלה מכה ביד וזאת עקב עמידתה על הכדור במהלך המשחק [ס' 4 לתצהירו נ/4]. כשנשאל העד בחקירתו הנגדית לפרטים נוספים מאותו אירוע, לא זכר [עמ' 17]. העד העיד כי זכרונו לגבי מה שכן זכר, נסמך על יומן שניהל. ניסיון ב"כ הנתבעת להגיש את היומן במהלך החקירה החוזרת לא צלח והוא לא התקבל כראייה [ראו החלטותיי בעמ' 17 - 19]. לא היה מקום להידרש ליומן ולתוכנו במהלך הסיכומים היום ולא בלי היסוס נמנעתי מלחייב את הנתבעת בהוצאות בגין כך.

16.       ע"ה/2, מר כהן, הצהיר כי הוזעק למגרש לאחר התאונה, בהיותו המנהל התורן של המועדון באותו יום וכי ראה את התובעת "בשלבי קימה" על המגרש [ס' 5 לתצהירו נ/5]. עוד הצהיר כי "מקום הנפילה" היה בריחוק מהבורות [שם, ס' 6]. נפלא ממני כיצד יכול מר כהן להעיד על מקום הנפילה כאשר הוא לא ראה את עצם הנפילה ואף הגיע למקום מטבע הדברים בחלוף דקות ממנה. אציין כי עדי התובעת העידו מראייה על מיקום הנפילה וההוא שונה לחלוטין מהמיקום לפי עדות מר כהן.

17.       הדברים הובאו בהרחבה לעיל על מנת להדגיש את הנקודות הבאות: עדויות התובעת ועדיה היו אמינות עלי, העדים נמנעו מלתאר את עצם ההיתקלות במכסה, דבר שלא ראו, עדויות אלה משתלבות ומשלימות זו את זו, נתמכות בסימוכין חיצוניים, הן במסמכים והן בתמונות, הן במהלך הרגיל וההגיוני של הדברים והן בהתנהגות הנתבעת לאחר התאונה. מצאתי להעדיפן על פני עדויות עדי הנתבעת, שלא רק שלא היו עדי ראייה לתאונה עצמה ולמעשה לא יכולים היו לסתור את גרסת התובעת ועדיה, לא הותירו בי רושם כדי ביסוס ממצאים על סמכן.