פסק דין העוסק בטענת אב לניכור הורי מצד בנו על ידי האם

לפניי תובענה ליישוב סכסוך אשר ברור כי הליכי יישוב הסכסוך ביחידת הסיוע אין להם שום סיכוי שיצלחו. שני הצדדים הם, בין השאר, הורים לילד בן כחמש עשרה שנה, השניים מתעבים זה את זו, אינם מסוגלים להידבר זה עם זו והבקשה שלפניי נפתחה שעה שזה כחודשיים נותק הקשר בין בן החמש עשרה לבין אביו.

נחה דעתי כי הטריגר לניתוק היחסים היתה תחושתה של האם שהאב התעמר בה והכביד עליה על פני זמן ממושך, ברצונה להוציא דרכון ... לשני ילדי הצדדים. זה הוא הרקע ואיש אינו כופר בכך.

אומר, שנסיונה של האם להצדיק את הנתק אשר נוצר באירועים שלטענתה אירעו לפני חודשים או שנים רבים עובר לניתוק הקשר, אין בהם כדי להסביר את העיתוי הנוכחי. הדברים נעוצים, כאמור, באי ניפוקו של הדרכון ה.....

אין לי ספק שהאב, בהתנהלותו, "שיחק" לידי האם: ניהול שיחה עם חבריו של הקטין שהיה בה כדי לביישו; כתיבת אמרות הבל על דרך הומור המובן לאב בלבד בקבוצת ה- "WhatsApp" הכיתתית, עד כדי כך שהורים ביקשו להרחיק את האב מן הקבוצה ועוד – אכן, היה בהם גם כדי לבייש את הקטין ולתחושתי שמחה האם מאוד "להסתתר" מאחורי רצונו של הקטין שלא לראות עוד את אביו. תחושתי היא שהאם סוברת כי האב מזיק לקטין, הקטין צודק ולה ממילא, לשיטתה, "אין מה לעשות".

ברור לי לחלוטין שמבחינת האם, כשהיא אומרת שבאופן כללי לא טוב שילד מתנתק מן אביו, אין מדובר אלא ב"מס שפתיים", שכן באותה נשימה סוברת היא שמן האב הספציפי הזה רשאי הקטין להתנתק.

ניכור הורי הוא מצב בו מתנתק קשר בין הורה לבין ילדו וללא צידוק סביר.

כאשר חותרים אנו לחידוש קשר אין אנו מחייבים בהכרח את הקטין לחזור אל סדרי השהיה אשר נפסקו בעבר, אף שאומר כי האם, כמשמורנית ואשר האחריות לשמירת הקשר מוטלת בכובד משקל על כתפיה, לא פנתה וביקשה היתר לקטוע את הקשרים שבין הבן לאב.

נכון שיישוב סכסוך, הליך שמטבעו נועד להימשך חודשים ספורים ולא יותר מכך, אינו הליך מתאים לפתרון סוגיות כגון דא ואולם, אומר שוב ובקול גדול – הצידוק כביכול, עדיף לכנותו "תירוץ" של סירוב להזדרז בחתימה על מסמכי דרכון רומני כסיבה לנתק בקשר הוא בלתי סבור, גם אם האב גרם בעבר בושת פנים לקטין לשיטתו.

עצם התמיכה של האם, עתים על דרך ה"ישיבה על הגדר", עתים על דרך שיתוף הקטינים בראיית המצב כפי שהיא רואה אותו בניתוק מייצר ניכור הורי.