פסק דין: דחיית תביעת צים נגד החברה הלאומית לאספקת פחם עבור הוצאות מבדוק

1.         תובענה לתשלום סך של 7,940,614 ש"ח (נכון ליום 2/1/04) במסגרת תביעה לאכיפת פסק בוררות על פי עילת הפסק, כאמור בסעיף 39 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן "חוק הבוררות").

רקע

2.         בסוף שנות השבעים של המאה ה-20, החלה חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן "חברת החשמל"), בהקמת תחנת כוח המונעת על ידי פחם בחדרה. במסגרת התארגנות חברת החשמל להפעלת תחנת הכוח, פנתה חברת החשמל לגורמים שונים ובהם התובעת (להלן גם "צים"), על מנת לבצע עבורה הובלה ימית של הפחם.

            מבלי שיהיה צורך לפרט לצורך ההליך הנוכחי את כל המגעים שהתקיימו בין הצדדים, אציין כי בסופו של דבר הוסכם כי חברת החשמל תחכור מצים אנייה בחכירת זמן למשך 20 שנה. ביום 2/9/1980 נחתם חוזה החכירה לפיו חכרה חברת החשמל מצים את  האנייה "חדרה" (מוצג 1 בתיק מוצגי התובעת) (להלן "חוזה החכירה"). יצוין כי האנייה "חדרה" (להלן "האנייה") נבנתה במיוחד לצורך הובלת הפחם עבור חברת החשמל.

            ביום 23/3/83, המחתה חברת החשמל את כל זכויותיה וחובותיה על פי חוזה החכירה לנתבעת - חברת הפחם.

            האנייה נמסרה לחברת הפחם והחלה לפעול רק ביום 23/7/83, אולם האיחור במסירה ונסיבותיו אינם רלבנטיים למחלוקות שבפני.

3.         בחוזה החכירה נקבעו הוראות שונות ובין היתר נקבעו הוראות בעניין התשלומים שתשלם חברת הפחם לצים.

            הסעיף המרכזי בחוזה החכירה הדן בתשלום דמי החכירה הוא סעיף 45 והוא שעומד במוקד המחלוקות שבין הצדדים.

4.         בחוזה החכירה נקבע כי חברת הפחם תשלם לצים סך של 6.20$ (דולר ארה"ב) לכל טון מעמס ל-30 יום. כן נקבע כי סכום זה מורכב משני רכיבים; סך של 4.70$ - רכיב הוני קבוע שאינו משתנה במשך כל  תקופת החכירה (סע' (1)(B)45); סך של 1.50$ רכיב תפעולי בסיסי (Basic Operatin Cost) המשתנה על פי הוראות ההסכם. עדכון התשלומים של הרכיב התפעולי (האסקלציה - escalation) הינו מורכב ועל כן הוראות האסקלציה קבועות על פני סעיפים רבים (סעיף 45 כולו משתרע על פני 18 עמודים). חשוב להזכיר כי בסעיף (A)45 הוגדרו הרכיבים השונים ונקבע כי הרכיב התפעולי משקף חמישה מרכיבי משנה; צוות- 47% מעלות הרכיב התפעולי, ביטוח- 18.7% מעלות הרכיב התפעולי, תחזוקה- 20.5% מעלות הרכיב התפעולי, שמנים- 8.5% מעלות הרכיב התפעולי, וניהול- 4.6% מעלות הרכיב התפעולי.

5.         חוזה החכירה מגדיר גם  5 תקופות חשבונאיות (Acounting periods), לצורך עריכת חישוב האסקלציה. יצויין כי בתקופה החשבונאית הראשונה נקבע כי העידכון יהיה קבוע, 0.15$ לטון בכל שנה. לעידכון התשלום עבור הרכיב התפעולי בתקופות החשבונאיות הנוספות, נקבעו הוראות ספציפיות. בעיקרון, ניתן לומר כי הצדדים הסכימו כי בתקופות החשבונאיות הנוספות יעודכן מחיר הרכיב התפעולי בהתאם לשינויים בעליית מחירם של רכיבי המשנה השונים ונקבעו הוראות כיצד לחשב שינויים אלו.

6.         בשנת 1988, כלומר לאחר 5 שנות חכירה בלבד, התגלעו מחלוקות בין חברת הפחם לצים בעניינים שונים הנוגעים לביצועי האנייה, לחישוב דמי החכירה, ולעניינים הנוגעים למשא ומתן ולהנחה שקיבלה צים מהמספנות ברכישת אנייה אחרת בשם "עטרה" שנועדה מלכתחילה אף היא לשמש להובלת הפחם.

7.         לאחר דיונים בבית המשפט המחוזי בחיפה (המרצה 306/90) ובבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 242/90) הועברו כל המחלוקות שבין הצדדים לדיון בבוררות. על פי המוסכם מינה כל אחד מהצדדים בורר מטעמו; צים מינתה את הבורר ישראל אביר, וחברת הפחם מינתה את מר שלמה שטנר. כמו כן מונה בהסכמה מר איתן רף כיו"ר צוות הבוררים (שלושת הבוררים יחדיו להלן "הבוררים").

8.         הליכי הבוררות התייחסו אף הם לשלושה עניינים; טענות חברת הפחם על ביצועי האנייה; חישוב דמי החכירה בהתאם להוראות האסקלציה בהסכם; ודרישת חברת הפחם לקבלת חלק מההנחה שניתנה לרכישת האנייה "עטרה".

9.         אחד הנושאים שעלו לדיון במסגרת בירור המחלוקת בדבר אופן חישוב דמי החכירה, נגע לעדכון העלויות בגין עבודות מבדוק תקופתיות (או נכון יתר עבודות אספנה) שנדרשו באנייה. המחלוקות בתיק זה נוגעות לפסק הדין שניתן בעניין חישוב התשלום עבור ביצוע המבדוקים.

פסק הבוררות נשוא הדיון

10.        בהסכמת הצדדים דנו הבוררים בסוגיות השונות ונתנו פסקי דין חלקיים בסוגיות השונות, אותם כללו בסופו של דבר גם בפסק הדין הסופי.

 המחלוקת בענייננו נוגעת לפסק דין שנתנו הבוררים העוסק בתשלום עבור המבדוקים בלבד. בפסק הדין הנושא את התאריך 13/1/92 ואשר נרשם בכתב יד נאמר:

"הצדדים הסכימו ביניהם כי:

1. הוצאות המבדוק כלולות בבסיס החוזה (כ-30$ לטון) [צ"ל כ-30 C לטון] בתשלומים בתקופת החוזה הראשונה.