פסק-דין בתיק תק 9090/02

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע מס' 1, תאגיד בנקאי (להלן: הבנק) וכנגד הנתבע מס' 2, מנהל סניף הבנק בו הוא מנהל את חשבונותיו (להלן: מנהל הסניף) בטענה לאי סדרים בחשבונות בנק אותם הוא מנהל.

טענות התובע, מתייחסות לגביית עמלות שלא כדין וחיובי ריבית שנעשו לטענתו, ביתר וזאת כמפורט בנספח 11 לתביעה. העמלות וחיובי הריבית, שלטענת התובע נגבו ממנו שלא כדין, מסתכמים על פי נספח 11 לתביעה, בסך של 16,700 ש"ח.

בשלושה נושאים מתמקד התובע בטענותיו לחיובי יתר.

א.         החזר חיובי ריבית

בסעיפים 1 ו - 2 לנספח 11  טוען התובע, כי הינו זכאי להחזר חיוב ריבית בחשבון 118478 בסך של 246.66 ש"ח ולהחזר חיוב ריבית בחשבון מס' 118494, בסך של 1,653.19 ש"ח.

מנהל הסניף ונציג הבנק הסביר בעדותו כי חיובי הריבית נעשו על ידי הבנק, כדין. לטענת הבנק,  על פי תנאי "חשבון פלטינה", המוכרים לתובע וצורפו כנספח "ץ" לתביעה, זכאי בעל חשבון מסוג זה, למסגרת אשראי בסך של 100,000 ש"ח בריבית פריים. הקצאת האשראי הינה בריבית פריים ולא בריבית קבועה. בעת אישור הקצאת האשראי עמדה ריבית הפריים על 5.9% אך מאז הריבית עלתה עד ל - 10.6% והתובע חויב בהפרשי ריבית על פי שיעור ריבית הפריים, כפי שנקבעה על ידי בנק ישראל בתקופות השונות.

הסבר הבנק, באשר לחיובי הריבית בגין הקצאת האשראי על-פי שיעור ריבית הפריים, כפי שנקבע מזמן לזמן, על ידי בנק ישראל תואם את תנאי החשבון. התובע לא סתר את חישוב הריבית ולא הוכיח, באמצעות חוות דעת של מומחה או בעדות אחרת, כי נגבתה ממנו ריבית גבוהה מריבית הפריים או כי חישוב הריבית נעשה באופן מוטעה. אשר על כן דין טענת התובע לחיובי ריבית ביתר, להדחות.

ב.         חיוב בגין דמי חבר בויזה

התובע טען לחיוב יתר בסך של 125 ש"ח עבור דמי חבר בויזה. התובע הסביר בעדותו כי חויב בדמי חבר בויזה, עבור שני כרטיסים למרות שהכרטיסים אבדו והוא ביקש להנפיק רק כרטיס אחד ולפיכך חויב בגין כרטיס שלא היה ברשותו. התובע חויב בדמי חבר בויזה בסך של 495.53 ש"ח. לאחר שפנה בתלונה על חיוב זה, זוכה חשבונו בסך של 371.64 ש"ח,  כך שנותר חיוב של 125 ש"ח.  

מנהל הסניף, הסכים במהלך הדיון, כי חיוב זה נגבה ביתר, אם כי טען כי החיוב נעשה מטעם ויזה. כשרות ללקוח הסכים נציג הבנק להחזיר סכום זה לתובע.

לפיכך זכאי התובע להחזר סך של 125 ש"ח, שנגבו ממנו כחלק יחסי, מדמי חבר בויזה, בגין כרטיס שלא היה ברשותו.

ג.          עמלות שנגבו שלא כדין

התובע טוען בסעיף 4 לנספח 11 לתביעה, כי נגבו על ידי הבנק, עמלות שלא כדין בגין הפקדת המחאות במט"ח וזאת בחשבון מס' 077178.

הבנק טען בכתב הגנתו, כי התובע אינו הבעלים של חשבון זה ולכן דין טענותיו בכל הנוגע לחשבון זה להדחות על הסף.

חשבון 077178, הינו בבעלותם של קלב ברטה ויזי, אחותו של התובע ובעלה. לתובע ניתן יפוי כוח לפעול בחשבון זה, על גבי טופס יפוי כוח של הבנק (נספח "נ" לתביעה). כן ניתן לתובע, על ידי בעלי החשבון, יפוי כוח נוטריוני, לפעול בשמם בכל הקשור לחשבונותיהם ובכלל זה לייצגם בפני ערכאות שיפוטיות.

יפוי הכוח הוגש וסומן ת/1.

יפוי כוח לייצג את בעלי החשבון ולבצע פעולות בשמם, אין בו כדי להעניק לתובע את זכות התביעה שכן כאמור  בפסק דינו של כב' השופט שיינמן בת.ק 5981/02 (צורף כנספח ב' לכתב ההגנה), אם יתבררו טענות התובע כנכונות ומוצדקות, הרי הניזוק אינו התובע עצמו, אלא בעלי החשבון.

יחד עם זאת, מעבר לנדרש ולאור טענת התובע כי פעל כמיופה כוח בחשבון ולמעשה ניהל את החשבון עבור בעליו, מצאתי לנכון להוסיף ולומר כי טענות התובע בעניין זה לא הוכחו.

התובע טען בנספח 11 לתביעה, כי במשך 84 חודשים, מאז פתיחת החשבון, הופקדו בו מידי חודש המחאות במט"ח, בסך של 1,673 $ בגינן נגבתה עמלת דמי דואר, בסך של 3.5 $ עבור כל המחאה וכן עמלה של 0.25% עבור 7 ימי ערך.