פסק-דין בתיק תק 8747/02

בפני תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם.

התובע טען בתביעתו כי התקשר בהסכם עם הנתבעת בכל הנוגע להשכרת דירה המצויה  בבעלות הנתבעת ברח' תל חי 32 ברמת גן (להלן: הדירה).

התובע טען כי נפגש עם הנתבעת ביום 15/7/02 בדירה, ובמועד זה סוכמו בינו לבין הנתבעת תנאי ההסכם לרבות שכר הדירה, מועדי התשלום, מועד תחילת תקופת השכירות ביום 20/7/02 והערבויות להסכם.

עוד טען התובע כי הוסכם שהנתבעת תפנה חלק מהריהוט שהיה בדירה וחלק מן הריהוט יאוחסן באחד החדרים בדירה.

לאחר סיכום התנאים האמורים, שילם התובע לנתבעת, מקדמה בסך של 1,000 ש"ח והנתבעת אישרה קבלת הסכום האמור כדמי קדימה, בחתימת ידה. (עותק הקבלה צורף כנספח לכתב התביעה).

התובע טוען כי למרות ההסכם שהושג בינו לבין הנתבעת התקשרה אליו הנתבעת והודיעה לו על ביטול ההסכם לאחר המצאת סיבות שונות ומשונות בענייני הריהוט.

התובע עותר להשבת המקדמה ששילם בסך של 1,000 ש"ח ובתוספת פיצוי על הפרת ההסכם העמיד התובע את תביעתו על סך של 11,500 ש"ח.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי לא נחתם הסכם שכירות בין הצדדים. הנתבעת הוסיפה וטענה כי נוהל בינה לבין התובע מו"מ לצורך השכרת הדירה אך לאחר שסוכמו התנאים דרש התובע כי תפנה מהדירה את הריהוט שנמצא בה בעוד שסוכם ביניהם כי תפנה רק חלק מהריהוט ולפיכך החליטה שלא לחתום על הסכם השכירות.

כן טענה הנתבעת כי קבעה עם התובע שתי פגישות על מנת להחזיר לו את סכום המקדמה אך התובע לא הופיע והיא נכונה להשיב לו את הסכום האמור בכל עת.

התובע הודה בעדותו כי לא נחתם הסכם שכירות בין הצדדים אך טען כי הנתבעת נתנה בידו הסכם ריק וביקשה כי ידאג למלאו ולהסדיר את הערבויות שסוכמו. התובע העיד כי בערבו של אותו יום, בו נפגש עם התובעת בדירה וסיכם עמה את תנאי השכירות, התקשרה אליו התובעת והודיעה כי היא מבטלת את ההסכם.

התובע העיד כי סיכם עם הנתבעת כי הריהוט שנמצא בדירה יאוחסן בחדר אחד בדירה.

הנתבעת העידה כי התובע הציע להכניס את הריהוט שנמצא בדירה לחדר השינה ולסגור אותו אך טענה היא לא הסכימה להצעה זו. הנתבעת העידה כי התובע שם על השולחן 1,000 ש"ח כמקדמה ולכן הבינה כי הוא מסכים לתנאים שהוצבו על ידה ונתנה לו קבלה המאשרת קבלת המקדמה.

הנתבעת הודתה בעדותה כי היא זו שהתקשרה לתובע, בערבו של אותו יום אך  לטענתה התקשרה כדי לוודא שהחוזה ינוסח על פי התנאים שלה ומשהתעוררה מחלוקת לגבי אחסון הרהיטים, הודיעה כי אין בכוונתה לחתום על ההסכם והציעה לתובע להשיב לו את המקדמה למחרת היום.

התובע טען כי מכתב שנשלח על ידי בא כוחה של הנתבעת וסומן ת/1, סותר את הגרסה בכתב ההגנה שכן באותו מכתב נאמר כי המו"מ התפוצץ ומשהביע התובע את רצונו להעביר ולאחסן הריהוט בחדר השינה בעוד שבכתב ההגנה נטען כי התובע דרש כי כל הריהוט יפונה מהדירה בניגוד להסכמה כי רק חלק מהריהוט יפונה.

לאחר ששמעתי ובחנתי טענות הצדדים, נראה כי אכן נוהל בין הצדדים מו"מ לצורך השכרת דירה, אך המו"מ טרם הבשיל לכדי הסכם.

עדותה של הנתבעת כי לא הסכימה לאחסון הריהוט בחדר השינה, אמינה עלי.

איני רואה סתירה משמעותית בין הנטען בכתב ההגנה כי הוסכם על פינוי חלק מהריהוט בעוד שהתובע דרש כי כל הריהוט יפונה, לאמור במכתב ת/1, כי המו"מ התפוצץ משהביע התובע את רצונו להעביר ולאחסן כל הריהוט בחדר השינה, שכן כך או כך, מדובר בפינוי כל הריהוט מהדירה והנתבעת העידה כאמור כי לא הסכימה לדרישת התובע לאחסון הריהוט שנותר בדירה בחדר השינה.

יש לציין כי הנתבעת, אישה מבוגרת ועדותה כי כאשר התובע חזר לדירה ושם 1,000 ש"ח על השולחן, כדמי מקדמה, הבינה כי הוא מסכים לתנאיה, מעוררת אמינות. כן מקובל עלי הסברה של הנתבעת, כי התקשרה לתובע בערבו של אותו יום על מנת לוודא כי תנאי ההסכם ינוסחו על פי דרישתה.

משכך הגעתי לכלל מסקנה כי נוהל בין הצדדים מו"מ אך בהעדר הסכמה בדבר פינוי הרהיטים מהדירה או אחסונם בחדר בדירה, לא הבשיל המו"מ לכדי הסכם מחייב.