פסק-דין בתיק תק 8725/02 - פסקדין

 בפני תביעה  לתשלום פיצויים על זנקי רכוש אשר נגרמו לרכבה של התובעת לטענתה בתאונת דרכים בה היה מעורב גם רכבו של הנתבע 1מבוטח ביטוח חבות כלפי צד ג' אצל הנתבעת 2

 על פי גרסת התובעת, נהגה את רכבה ביום התאונה בכביש ההיקפי באוניברסיטת בר אילן, כאשר לפתע יצא מדרך המתחברת עם הכביש עליו נסעה מצד ימין רכב נהוג בידי הנתבע 1 , הנתבע 1 ניסה לעבור את הכביש עליו נסעה התובעת, שהוא כביש חד סטרי , כאשר על הכביש מסומן חץ המורה על חובת נסיעה ופניה ימינה

   הכביש בו נסעה התובת , וזה מוסכם על הצדדים, הינו כביש חד סטרי, מהירות הנסיעה  בו מוגבלת ל 25 קמ"ש

   גרסת הנתבע לאירוע התאונה הינה כי התובעת נסעה במהירות מופרזת , כ-60 קמ"ש במקום נהיגה מותרת 25 קמ"ש ביום גשום , סטתה ימינה מנתיב הנסיעה שלה, ופגעה ברכבו של הנתבע אשר עצר בחיבור אשר בין הכביש בו נסע והכביש בו היא נסעה, ופגעה בו כאשר הוא במצב של עצירה מוחלטת.

   שמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בתמונות הנזק, ותמונות הכביש במקום.

 על פי התמונה של הכביש במקום התאונה שהוגשו ע"י שני הצדדים מבחין אני בכביש בכיוון נסיעת התובעת עם עקומה שמאלית כיוון נסיעתה, ובמרכז העקומה מתחבר עימה הכביש עליו נסע הנתבע 1. מוסכם על הצדדים כי בכיוון נסיעת הנתבע אין תמרור כלשהוא.

   על פי תמונת מקום התאונה אין ספק כי מדובר בצומת T . על פי תקנות התעבורה בהתקרב שני רכבים או יותר לצומת, ושאין בו תמרורים המורים אחרת זכות הקדימה הינה לרכב הבא מצד ימין . במקרה זה הנתבע.

   מאידך, אינני פטור מלדון בהתנהגות שני הנהגים ולנתחי, מה היה על כל אחד מהם לעשות ו/או להימנע מלעשות, כדי למנוע את התאונה.

  הצדדים סימנו על התמונות של מקום האירוע את מקום המגע בין שני הרכבים . הX המסמן את מקום המגע, נמצא גם על פי עדות הנתבע 1 בצד השמאלי של נתיב הנסיעה של הנתבע . במקום יש צמחיה עבותה , אשר שני הנהגים מאשרים כי היא מסתירה את הראיה של שניהם, ולשניהם שדה ראיה מוגבל כל אחד בכיוון רעהו.  נהיגת הנתבע את רכבו בצד השמאלי של הנתיב כיוון נסיעתו, מגבילה עוד יותר את שדה הראיה שלו . נוסף חעובדה כי חל אסיור על נהיגת רכב בצד שמאל של הכביש.

    אירוע התאונה במקום המסומן ב X , שאינו בימין הכביש של הנתבע , תומך בגרסתה של התובעת כי הנתבע לא התכוון לפנות ימינה במצוות החץ המסומן על הכביש , אלא כנראה ביקש לנסוע ישר או אף לפנות שמאלה בניגוד לכיוון ה נסיעה.

   הנתבע סימן במוצג נ/1 את קו העצירה הדמיוני אשר בין שני הכבישים , וסימן איקס שהוא מעבר לקו הדמיוני האמור, קרי שהנתבע לא עצר את רכבו לפני הקו . אם כי אין חובה חוקית עליו לעשות כן, אך תנאי הדרך, מזג האויר, ומקום התאונה חייבו משנה זהירות.

  אין לי ספק כי אילו הנתבע נסע בצד ימין של נתיב נסיעתו, היה נפתח לפניו שדה ראיה יותר גדול, היה יכול להבחין בתובעת, אשר אף אם נסעה במהירות מופרזת לדעתו, היה יכול לעצור במקום בו היא לא תפגע בו.

 טוען הנתבע כי הוא היה במצב של עצירה מוחלטת, וכי התובעת היא אשר פגעה בו , ומסתייע בטענתו זו בתמונות הנזק ברכבים.

 עיינתי בתמונות הנזק ברכבה של התובת , והבחנתי במכה מתחת לפנס הקדמי ימני תוך לחיצת הפח פנימה לעומק. אין לי ספק כי התובעת לא היתה במהירות מופרזת בעת התנגשו הרכבים , שאילו כך היה הדבר, הרי בין הרגע בו נוצר המגע הראשוני בין הרכבים ובין הזמן שרכב התובעת נעצר, הוא היה  עובר מרחק מסוים נוסף, כאשר פינת רכב הנתבע מגרדת את כל הדופן הימנית של התובעת. מיקוד הפגיעה מתחת לפנס , מצביעה  על כך שהתובעת לא נהגה את רכבה מהר , ויתכן כי בזמן שרכבה נפגע היא דווקא היתה בעצירה או בשלב האחרון של העצירה.

   מאידך התובעת בעצמה סימנה  גם היא את מקום האירוע והסימון שלה כמעט זהה עם הנתבע, על פי סימון זה ברור לי כי התובעת לא הסיטה את רכבה בזמן שראתה או היה עליה לראות את הנתבע ואילו עשתה כן, והיתה עוברת לצד השני של הכביש, במיוחד שלא נטען בפני שהיתה תנועה בנתיב הנגדי, יתכן והתאונה היתה נמנעת, ואם לא אולי היתה פחות חמורה.

 שואל אני את עצמי ואת התובעת מה היא עשתה על מנת למנוע את התאונה . או לא כלום , או מעט מאד.

  בבוחני את התנהגות שני הנהגים , הגעתי לכלל מסקנה ששני הנהגים אחראיים לאירוע התאונה ובחלוקת האחריות בינהים, נושא הנתבע ב70 % והתובהת 30 %

באשר לנזק

 נזקה המוכח של התובעת 5114 ש"ח עבור תיקון הזנק על פי חוות דעת השמאי , וכן 596 ש"ח שכ"ט השמאי, סך הכל 5710 ש"ח        75% מסכום זה הינו 3997 ש"ח

  התוצאה היא שאני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסוכם של 3997 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21/3/02 ועש התשלום המאל בפועל, אגרת משפט בסך 100 ש"ח וכן הוצאות משפט ב סך של 350 ש"ח

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין