פסק-דין בתיק תק 8595/02 - פסקדין

לטענת התובע, בחודש אוגוסט 1999 נגנב רכב מסוג סובארו שהיה בבעלותו ואשר שימש בעבר כמונית. לטענת התובע, לאחר שנגנב הרכב, פנה לנתבעת אשר ביטחה את רכבו בפוליסת ביטוח מתאימה, בתביעה לקבלת תגמולי הביטוח. להפתעתו, הוברר לו כי קיים פער בין התעריף אותו גבתה הנתבעת לבין התעריף לפיו היא משלמת כתגמולי ביטוח. פער זה הינו בשיעור של 35% והוא נוצר עקב העובדה שהרכב שימש בעבר כמונית.

בעת עריכת חוזה הביטוח, לא גילתה הנתבעת לתובע כי קיים פער בין ערך הרכב לצורך תשלום הפרמיה, לבין ערכו לצורך תשלום תגמולי הביטוח.

לטענת התובע, יש בכך משום חריגה מהוראות סעיף 55 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח התשמ"א-1981, וכן הוראות סעיף 12א' לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

התובע בהסתמך על החלטת כב' השופטת פלפל בת.א (ת"א) 2778/99 שוורץ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ בו הותרה הגשת תובענה ייצוגית כנגד הנתבעת בנסיבות דומות למקרה דנן.

התובע תובע סך של 6,580 ש"ח - שהינו ההפרש בין הערך לפיו בוטח הרכב לבין הערך שהתקבל כפיצוי, וכן 500 ש"ח - בגין מכשיר רדיו שעבורו פוצה באופן חלקי בלבד.

עד כאן גרסת התובע.

הנתבעת טוענת כי פעלה כדין וכי נסיבות המקרה דנן שונות מהמקרה שנדון בעניין שורץ הנ"ל.

לתמיכה בטענתה, הגישה הנתבעת את פוליסת הביטוח הרלבנטית וכן את החלטתה של כב' השופטת פלפל בת.א (ת"א) 2747/99 יעקב ביטון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ.

בעניין ביטון הנ"ל נדחתה התביעה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית מהטעם שנקבע, בניגוד להחלטה בעניין שורץ, כי התובע ידע על חוסר הסימטריה שבין תשלום "פרמיה מלאה" לבין תשלום תגמולי ביטוח "מופחתים".

ההחלטה התבססה על העובדה שהתובע בעדותו אישר כי ידע שהינו משלם פרמיה "מלאה", כלומר מחיר רכב ללא הפחתה של חברה להשכרה כפי שהיה במקרה שנדון.

כן נקבע, כי: "מקריאה רגילה של הפוליסה כפי שצוטטה לעיל הוא היה צריך להיות מודע, שתגמולי הביטוח ישולמו לפי ערכו הנכון של הרכב ליום אירוע הנזק, בהפחתה של פרמטרים מפחיתי ערך, אם אלה קיימים".

בעדותו בפני, טען התובע כי: "... אני ראיתי את הרשימה שצורפה לכתב התביעה, נספח א', עוד לפני קרות מקרה הביטוח. לא נאמר לי שאם זה מונית לא אפוצה מלא. הסוכן אמר שזה לא משנה כי ברגע שזה ביטוח אני משלם ביטוח מלא... אני לא קיבלתי את נספח א' לכתב ההגנה - את השרוול...".

עיון ברשימה מעלה כי הובלט בה התנאי כדלקמן:

"מבוטח נכבד, שים לב:

בפוליסה זאת מצויין קוד הדגם של כלי הרכב המבוטח. אין בציון זה משום קביעת ערך מוסכם לכלי הרכב ובמקרה אובדן שלם יוערך הרכב על פי מצבו טרם הנזק, נזקים קודמים, בעלויות קודמות, שימושים שנעשו בו וכיוצא באלה".

התובע טוען כי לא קיבל לידיו את "השרוול" בו נקבע בסעיף 5 כדלקמן:

"א. תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח לפי פרק זה יחושבו וישולמו לפי שווי האובדן או הנזק לרכב, ביום קרות מקרה הביטוח... היה הרכב בזמן כלשהו רכב השייך למוסד, או ששימש בזמן כלשהו כרכב להשכרה או כמונית, יופחתו שיעורי פחת מתאימים משווי רכב דומה שלא שימש למטרות אלה".

גם באם הייתי קובע כי התובע אכן לא קיבל לידיו את הרשימה, הרי שמעדותו עולה כי הוא היה ער לכך, עוד לפני קרות מקרה הביטוח, כי הוא "משלם ביטוח מלא". מכאן ברור הוא, כי התובע הבין בעצמו כי לא קיימת קורלציה בין סכום הביטוח לבין תגמולי הביטוח ועל כן הוא לא יכול לטעון עתה כי ההפרש מגיע לו.

לו אכן כך היה הדבר, יכול היה התובע, בלי כל קשר להחלטה בעניין שורץ הנ"ל לטעון בפני הנתבעת, עוד לפני שלוש שנים, כי סוכן הביטוח הטעה אותו בהציגו בפניו מצג ולפיו יפוצה על פי ערכו המלא של הרכב בלא הפחתות. עצם העובדה שהתובע החליט לעשות כן רק עתה משנודע לו על ההחלטה בעניין שורץ, היא המלמדת כי עסקינן בתובע אשר ידע את העובדות ובחר להגיש תביעתו לאחר קריאת ההחלטה.