פסק-דין בתיק תק 6596/02

בפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבה של התובעת כתוצאה מתאונת דרכים מיום 11.9.01.

השתלשלות העניינים בתביעה זו, ארוכה ונפתלת.

התובעת טענה  בתביעתה כי ביום 11.9.01, עמדה ברמזור אדום בצומת הרחובות קפלן ודרך פתח-תקווה בתל-אביב. כשהתחלף האור לירוק, התברר כי המכונית שעמדה לפניה התקלקלה והנתבע שעמד מאחוריה עקף את רכבה ותוך כדי העקיפה פגע ברכב. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבע נכנס לרכבו ונמלט מהמקום מבלי למסור לה פרטים.

התובעת צרפה לתביעתה עותק כתב אישום שהוגש כנגד הנתבע בגין עבירות של נהיגה בחוסר זהירות ואי מסירת פרטים וכן עותק פסק-הדין המרשיע את הנתבע בעבירות המיוחסות לו.

התובעת עתרה בתביעתה לחייב את הנתבע לפצותה בגין עלות תיקון הרכב, על בסיס הצעת מחיר מיום 14.9.01, על-פיה עלות התיקון מסתכמת בסך של 1,796 ש"ח. כן עתרה התובעת לפצותה בגין ירידת ערך הרכב והוצאות ובסה"כ העמידה תביעתה על סך של 4,475 ש"ח.

הנתבע הודה בכתב הגנתו כי הורשע בת.ד. 13740/01 בבית המשפט לענייני תעבורה בתל-אביב בעבירות שיוחסו לו בגין התאונה נשוא התביעה.

הנתבע טען כי בעקבות ולאחר הרשעתו, שלח ביום 12.2.02, לתובעת, בדואר רשום, המחאה על סך של 1,796 ש"ח עבור תיקון הרכב.

הנתבע הוסיף וטען כי התובעת הטעתה אותו לחשוב כי המסמך אותו הציגה בפניו, הינו חשבונית או קבלה שניתנה בידה כנגד תשלום עבור תיקון הרכב, אך בדיעבד התברר לו כי מדובר בהצעת מחיר בלבד.

הנתבע טען כי לו היה מובהר לו שמדובר בהצעת מחיר בלבד, לא היה משלם את הסכום האמור.

בישיבת יום 29.7.02, העידה התובעת כי לא קיבלה מהנתבע המחאה שנטען כי נשלחה אליה ולא פדתה המחאה כאמור.

הדיון נדחה על מנת שהתובע יברר האם ההמחאה שנשלחה לתובעת בדואר רשום, התקבלה על ידה וכן יברר את פרטי חשבון הבנק אליו נפדתה ההמחאה.

משהברור ברשות הדואר לא העלה כי דבר הדואר הרשום, אליו צורפה ההמחאה, נמסר לתובעת, הגיעו הצדדים, בישיבת יום 15/11/02, לכלל הסכמה כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 1,796 ש"ח, כנגד הצגת קבלה או העתק קבלה המאשרת תשלום הסך הנ"ל עבור תיקון הרכב.

ביום 7.11.02, הגיש הנתבע בקשה לקבוע כי הוא פטור מתשלום סך של 1,796 ש"ח, שכן התובעת הציגה בפניו עותקי חשבוניות המסתכמות בסך של 1,762 ש"ח בלבד ולא הציגה בפניו כל קבלה כמוסכם.

כן טען הנתבע כי החשבונית מס' 3344, זויפה, שכן מעותק החשבונית עולה כי החשבונית קופלה במקום המיועד לרישום שם האדם לו הוצאה וכי כאשר פנה הנתבע למוסך, לקבל את העותק המקורי של חשבונית מס' 3344, נמסר לו עותק חשבוניות הממוען לאחים מרגולין בע"מ. (העותק המקורי של חשבונית 3344 מיום 3.11.01 הוגש וסומן נ/1).

התובעת טענה בתגובתה מיום 1.11.02 כי למרות שהצעת המחיר ניתנה על ידי מוסך י.נ.מ. הרי תיקנה בשלב מאוחר יותר את הרכב במוסך חזי בתנאי תשלום נוחים יותר.

התובעת העידה בישיבת 16.2.03, כי אינה יודעת מדוע נרשם על החשבונית "אחים מרגולין בע"מ" וכי כשפנתה למוסך לקבל עותק מהקבלה עבור הסכום ששילמה, נשלח אליה צילום חשבונית מס' 3344, אותו העבירה לנתבע.

התובעת אישרה כי הקבלה היחידה המצויה ברשותה הינה קבלה ע"ס 896 ש"ח מיום 3.11.02 והסבירה את מועד התשלום המאוחר בכך שהמוסך הסכים לקבל התשלום בשני תשלומים, לאור מצבה הכלכלי.

לאחר ששקלתי עדויות הצדדים וטענותיהם ובהתחשב בכך שהנתבע פגע ברכבה של התובעת והורשע בדין בשל כך מחד ומאידך בהתחשב בעובדה שהתובעת צרפה לתביעתה הצעת מחיר בלבד ולא עלה בידה להוכיח כי הסכום הנקוב בהצעת המחיר שולם על ידה עבור תיקון הרכב וזאת בהעדר קבלות המאשרות תשלום הסך הנ"ל, אם כי עדותה כי הרכב נפגע ותוקן על ידה אמינה עלי, אני מוצאת לחייב את הנתבע לפצות את התובעת רק בגין הסכום שבגינו הוגשה קבלה בסך של 896 ש"ח.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 896 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 3.11.02 ועד מועד התשלום בפועל.