פסק-דין בתיק תק 5307/02 - פסקדין

1. ביום 30.4.02 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה על סך של 1,500 ש"ח, בגין עבודות שהזמין הנתבע אצל התובע לתיקון תיקרה אקוסטית ביום 2.7.96 , דהיינו קרוב לשש שנים לאחר ביצוע העבודה.

2.       הנתבע הכחיש את הנטען ע"י התובע וטען כי כלל לא זכור לו המקרה.

3.       התובע לא צירף לתביעתו ולא הציג בפני ביהמ"ש ראיות חיצוניות כלשהן התומכות בטענתו, כגון חשבונית מס שהוציא לאחר ביצוע העבודה, או מכתבי התראה ששלח במהלך השנים לנתבע. 

יש לציין כי בהתאם לבקשת הנתבע, שלח התובע לביהמ"ש העתק ממכתב ששלח לנתבע בחודש ספטמבר 96' ובו דרש 500 ש"ח והודיע לתובע כי אם לא ייענה, יפנה לביהמ"ש.

התובע צירף עם מכתבו את תשובת הנתבע מיום 20.10.96, בו משיב לו הנתבע כי התרשם מכך שהתובע "אדם לא ישר ואולי אף נוכל מקצועי המעונין לסחוט כספים עבור מה שלא ביצע", בסוף אותו מכתב "מזמין" הנתבע את התובע להגיש תביעתו לביהמ"ש על מנת להוכיח טענותיו.

4.       חולפים להם כאמור, כשש שנים, התובע מחליט להגיש את תביעתו וכשנשאל מדוע השתהה בהגשת תביעתו במשך כשש שנים, השיב כי עשה סדר בספריו ואז ראה מה לא שולם לו ובשל כך הגיש תביעה.

הסבר זה היה יכול להתקבל כהסבר דחוק לטענת התובע, אלא שבאותה נשימה, אמר בהמשך לאותו משפט, כי "כל השנים האלה זה יושב לי כמו קוץ ואני רוצה לסיים את זה ולכן הגשתי תביעה" (עמוד 1 שורות 18-19 לפרוטוקול הדיון).

שתי טענותיו אלו של התובע אינן מתיישבות בינן לבין עצמן.

אם נושא החוב יושב לו כל השנים "כמו קוץ", מציק לו ומטריד אותו, הרי שהסבר זה אינו מתיישב עם טענתו כי לאחר שש שנים עשה ביקורת וראה מה לא שולם לו ועל מה שלא שולם לו, הגיש את התביעה.

5.       שיהוי קיצוני לכשעצמו, שאין לצדו הסבר, הגם שאינו מגיע לתום תקופת ההתיישנות, יכול להביא לתוצאה לפיה התביעה נדחית.

התביעה הוגשה באיחור של  כשש שנים , לאחר התאריך בו נולדה עילת התובענה.

ע"פ סעיף 5 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 התביעה שבה מתיישנת תביעה היא 7 שנים ולפיכך תביעת התובע עומדת עדיין בהוראות החוק בקשר לתקופת ההתיישנות.

עם זאת, יש לקחת בחשבון כי אדם סביר אינו נוהג לשמור מסמכים ונתונים לגבי עבודות שבוצעו ובפרט כשמדובר על עבודות זעירות בהיקף של 500 ש"ח , המבוצעות כחלק מפרוייקט שלם.

לא ניתן לצפות מאדם סביר כי ישמור נתונים לגבי אירוע שולי כזה במהלך ביצוע אחד מהפרוייקטים שבוצעו על ידו, לאחר תקופה כה ארוכה, במיוחד כאשר מדובר בעניין שגרתי שבעל עסק מבצע אגב פעילותו השוטפת במהלך עבודתו.

אדם סביר אינו חייב לחקוק בזיכרונו אירוע כה שולי, בייחוד כאשר התובע לא יכול להציג מסמכים כלשהם ובמסמך היחידי שהוצג , טען הנתבע כבר בשנת 96' כי העבודה כלל לא בוצעה ע"י התובע והוא רואה בדרישתו חוסר יושר.

אני סבור כי הגשת תביעה מאוחרת פוגעת באפשרויות ההגנה של הנתבעוכיי יש כאן שיהוי בלתי מוצדק ובלתי מוסבר הפוגע בתביעה עצמה (ראה בעניין זה ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סאלים ז"ל נ' בית טלטש בע"מ פ"ד נד (5) עמ' 252 , בג" צ 2632/94 דגניה ואגודה חקלאית שיתופית ואחרים נ' שר החקלאות פ"ד נ (2) עמ' 715. ).

ע"פ סעיף 27 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958, ניתן לדחות תובענה מכוח שיהוי בשני תנאים:

א.      השיהוי מהווה ויתור על זכות מצד התובע.

ב.      השיהוי גרם להרעה במצבו של הנתבע.

במקרה שבפני, השיהוי היה שיהוי ניכר ולא מוצדק וגם גרם להרעה במצבו של הנתבע  ובאפשרויותיו להתגונן.

6.       לגופם של דברים, אני מעדיף את גרסתו של הנתבע על פני גרסת התובע. גרסאות הצדדים ואמינותם נבחנה על ידי ותמיכה דווקא לעדות הנתבע הובא מכתב התשובה שכתב הנתבע לתובע באוקטובר 96' וכבר אז, כשהאירועים היו טריים, טען הנתבע, כי לא בוצעה כלל עבודה והזמין את התובע להגיש תביעה בביהמ"ש, אך כאמור התובע נמנע כשש שנים מלעשות זאת.

לאור האמור, אני מעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע.

7.       סוף דבר שמכל אחד מהטעמים האמורים, מטעם השיהוי ולגופם של דברים, החלטתי לדחות את התביעה אך בנסיבות העניין והמקרה, החלטתי שלא להשית הוצאות על התובע.

8.       התביעה נדחית ללא צו להוצאות, כל צד יישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

ניתן היום י"ג באב, תשס"ב (22 ביולי 2002) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.