ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב
|
25581-00
03/10/2002
|
בפני השופט:
אליהו בכר
|
| - נגד - |
התובע:
1. זאב שפיגל
2. אידה שפיגל
|
הנתבע:
מאיה הרצברג עו"ד
|
| פסק-דין |
הנתבעת הינה עורכת דין אשר טיפלה בשני תיקים שנמסרו לה ע"י התובעים.
התובעים טענו, כי בתחילה, הטיפול בתיקים בוצע ע"י בתם, עוד לאה שפיגל, אך מאחר ועו"ד שפיגל אינה מטפלת בתיקי הוצל"פ המליצה לתובעים על הנתבעת.
עוד טענו התובעים, כי בפגישה שהתקיימה עם הנתבעת בתאריך 27/4/00 מסרו פרטים על שני התיקים בהם נתבקשה הנתבעת לטפל. האחד, בגין הפרת חוזה שכירות ע"י גב' אביבה חן והשני בגין התנגדות לביצוע שטר ע"י מר שלמה רוטשילד.
לעניין התיק הראשון, נשאלה הנתבעת האם ניתן יהיה לגבות את החוב מגב' אביבה חן, לאור העובדה, כי הינה חסרת רכוש ואת הכנסותיה היא מקבלת ממשרד הביטחון, ותשובת הנתבעת הייתה כי אין שום בעיה בעניין.
לעניין התיק השני, הנתבעת טענה, כי תוכל לגבות את הכסף.
לאור תשובותיה הבטוחות של הנתבעת נמסרו לידיה שני התיקים, כאשר בעבור הטיפול בהם גבתה הנתבעת סכום כולל של 22,676 ש" והובטח לה, כי יועברו אליה עוד 1000$ במזומן.
לטענת התובעים, לאחר שקיבלה עליה הנתבעת התיקים יצרה קשר עם עוה"ד של מר רוטשילד, עו"ד פרידמן, והודיעה לו, כי היא זו אשר מטפלת בתיק.
עו"ד פרידמן ביקש לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא למר רוטשילד, אך הנתבעת סירבה, אלא אם יפקיד ערבות לתשלום בגובה הפיצוי המוסכם.
זאת ועוד, טענו התובעים, כי ביום 14/6/00 נשלח אל התובעים מכתב ממשרד הביטחון הקובע, כי לפי סע' 31(א) לחוק למשפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י - 1950, זכות הגמול אינה ניתנת להעברה, ערבות, שיעבוד או עיקול כל שהוא.
התובעים טענו, כי בשיחה טלפונית שקיימו עם הנתבעת, הודתה זו, כי אינה מכירה חוק זה כלל.
לפיכך, משהבינו התובעים כי הנתבעת אינה מעורה בחוק האמור החליטו לפסיק ההתקשרות עמה. לכן, כבר ביום 21/6/00 שלחו אליה מכתב על הפסקת הייצוג.
לטענת התובעים, ביום 26/6/00 פנה אל הנתבעת עו"ד פרידמן, המייצג את מר רוטשילד והזמין אותה לדיון בנושא ביטול צו העיכוב ליציאה מן הארץ. הנתבעת הודיעה לו כי אינה מייצגת עוד את התובעים, אך לא טרחה להודיע לתובעים על מועד הדיון.
ביום 4/7/00 קיבלו התובעים הודעה על מועד דיון נוסף שיתקיים בתאריך 5/7/00. לאור המצב שנוצר התייצבה התובעת לדיון בגפה.
השופטת בדיון זה הסירה את צו עיכוב היציאה מן הארץ ופסקה הוצאות כנגד התובעים בסך של 1404 ש"ח.
התובעים טענו, כי אילו הכירה הנתבעת את החוקים הרלוונטיים היה נחסך מהם הדיון וההוצאות שבגינו.
לטענת התובעים, כל ניסיונותיהם להיפרד מהנתבעת ולקבל את כספם חזרה נכשלו, כמו כן, הדגישו, כי לא קיבלו כל תמורה בעד הכסף ששילמו ואף ניזוקו עקב רשלנותה של הנתבעת עקב אי ידיעתה את החוק.
לפיכך, תובעים הם להחזר שכר הטרחה ששילמו עקב כשלון תמורה ורשלנות הנתבעת בטיפול בתיקים ובסך 16,500 ש"ח.
הנתבעת טענה, כי התובעת הופנתה אליה באמצעות ביתה עוה"ד לאה שפיגל שכבר אז ציינה בפניה, כי התובעת היא "לקוחה קשה" וכי אינה יכולה לייצגה עוד.