פסק-דין בתיק תק 2123/00

התביעה

1.     התובע שכר מהנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע) חנות ברח' זמנהוף 10 בתל אביב לתקופה שבין 15/1/93 עד 14/1/94 בהתאם להסכם השכירות שצורף כנספח לכתב התביעה.

2.     בשנת 1997 הוגשה על ידי עיריית תל אביב תביעה כנגד התובע בת.א. 71713/97 בבית משפט השלום בתל אביב לתשלום חוב תשלומי ארנונה (להלן : תביעת העיריה). ביום 3/1/99 ניתן פסק דין המחייב את התובע לשלם לעירייה סך של 3,484 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/8/97 בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כאמור בפסיקתא שצורפה לכתב התביעה.

התובע טען כי לא התייצב לדיון בתביעת העירייה ולפיכך ניתן נגדו פסק דין.

לגופו של עניין טוען התובע כי חוב הארנונה בגינו הוגשה תביעת העירייה, מתייחס לתקופה שלאחר פינוי החנות על ידו ולפיכך מוטלת החבות לשלמו על הנתבע או על הנתבעים מס' 2, כנגדם הוגשה תביעה זו. 

3.     התביעה הוגשה כנגד הנתבע ממנו שכר התובע את החנות וכנגד הנתבעים, דן אנדי וגני דולינגר בע"מ (להלן: הנתבעים), אשר רכשו את החנות נשוא התביעה מהנתבע, על פי הסכם מכר מיום 12/4/94 שעותק ממנו צורף לכתב התביעה, (להלן: הסכם המכר). על פי הסכם המכר הועברה החזקה בחנות מהנתבע לנתבעים ביום 31/3/94.

4.     הנתבע הודה בכתב הגנתו כי התובע עזב את החנות בינואר 1994 וטען כי תשלומי הארנונה עבור חודשים פברואר מרץ 1994, שולמו על ידו. כן טען הנתבע כי החל מיום 31/3/94 הועברה החזקה והבעלות בחנות אל הנתבעים.

5.     הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי לאחר קבלת החזקה בחנות הגישו בקשה לעירייה להכיר בחנות כנכס ריק, לצורך פטור מתשלום ארנונה.

6.     הדיונים בתביעה זו, שהוגשה בשנת 2000, נדחו מספר פעמים בכדי שהתובע יציג נתונים מפורטים לגבי התקופה בגינה חוייב בתשלום ארנונה ומים על פי פסק הדין שניתן כנגדו במסגרת תביעת העירייה.

כן נדחו מועדי הדיונים בשל העדר אישורי מסירה של הזמנות לדיון לנתבעים.

תיק זה הועבר לשמיעה בפני ובישיבת יום 1/1/03 שוב הסתבר כי הנתבעים, דן אנדי וגני דולינגר בע"מ, לא זומנו לדיון. בהחלטתי מיום 1/1/03 הוריתי על זימון הנתבעים לדיון בכדי שניתן יהא לברר בנוכחות הצדדים כולם, את השאלה על מי היתה מוטלת החבות לשלם את חוב הארנונה על פי פסק הדין שניתן כנגד התובע.

בישיבת יום 6/4/03, התייצבו התובע והנתבע ושוב הסתבר כי אין אישור מסירה לנתבעים. למרות שהוסבר לתובע כי יש לזמן את הנתבעים במסירה אישית, טען התובע כי אינו מכיר את הנתבעים וכי הוא מבקש למחוק התביעה נגד הנתבעים מס' 2.

בהתאם לבקשת התובע, הוריתי על מחיקת התביעה נגד הנתבעים מס' 2, כך שנותרה התביעה כנגד הנתבע בלבד.

העדויות

7.     התובע העיד כי שכר את החנות לתקופה שבין 15/1/93 ועד 15/1/94 וכי הנתבע הודיע לעירייה על החלפת שם המחזיק. כן העיד התובע כי בסוף שנת 1994 הודיעו לו כי יש חוב ארנונה והוא הלך לברר הדבר בעירייה, פנה לנתבע על מנת להסדיר את העניין והנתבע הבטיח לו כי יסדיר את העניין.

התובע העיד כי לא התייצב לדיון בתביעת העירייה, מחמת מחלת אשתו, לפיכך ניתן נגדו פסק דין. התובע העיד כי לא ידע שעליו לבקש ביטול פסק הדין שניתן בעדר התייצבות מטעמו ושילם את חוב פסק הדין.

8.         הנתבע העיד כי התובע אכן עזב את החנות ביום 15/1/94 וכי במרץ 1994 מכר את החנות לנתבעים.

הנתבע העיד כי הודיע לעירייה על כך שהתובע הוא המחזיק בנכס החל מיום 1/2/93 וכי כשמכר את החנות נדרש להמציא אישור מהעירייה על העדר חובות לצורך העברת הבעלות.

הנתבע העיד כי אכן המציא אישור מהעירייה בדבר העדר חובות אך כשפנה לעירייה לצורך קבלת עותק האישור, נאמר לו כי לא שומרים את האישורים למשך תקופה כל כך ארוכה. הנתבע הגיש כראיה לכך שהעביר אישור כאמור עותק מכתבו של עו"ד גרינפלד מיום 14/8/96, ללשכת רישום המקרקעין אליו צורף אישור העירייה.