פסק-דין בתיק תק 13206/01 - פסקדין

התובע, עו"ד במקצועו, בעלים של רכב מסוג מאזדה (להלן: " הרכב"(, הגיש תביעה כנגד מר יעקוב אילוז - העובד כפקח (להלן: " הפקח") באגף הפיקוח של עיריית תל אביב (להלן: " העירייה") וכנגד אתרים ירוקים בע"מ העוסקת בגרירת כלי רכב מטעם העירייה.

בהסכמת הצדדים צורפה העירייה כנתבעת נוספת ותביעת התובע כנגד הפקח ואתרים ירוקים בע"מ נדחתה ללא צו להוצאות.

ביום 13.11.01, החנה התובע את הרכב בשדרות שאול המלך לכיוון דרום, בסמוך לאחר צומת הרחובות שאול המלך וויצמן בתל אביב וזאת בניגוד לסימונים בצבע אדום לבן שהיו לאורך שפת המדרכה מקו הצומת ועד לקצה הרכב המרוחק מהצומת.

בסמוך לאחר שהתובע החנה את הרכב, גררה אתרים ירוקים את הרכב בהתאם להוראות הפקח וזאת לחניון ברחוב הירקון בתל אביב.

בכתב התביעה טען התובע כי החנה את הרכב בתחום 12 מ' מהצומת, כי הרכב לא היווה כל הפרעה לתנועה ועל כן גרירתו נעשתה שלא בהתאם להוראות העירייה ולכללים הנהוגים לגבי גרירת כלי רכב ו/או בניגוד לדין ואשר על כן זכאי התובע להשבת הוצאותיו בגין הגרירה .

הפקח הגיש כתב הגנה אשר אומץ על ידי העירייה ובו נטען כי התובע החנה את הרכב בתחום 12 מ' מהצומת, דבר המהווה עבירה על הוראות סעיף 6 (ד) (3) לחוק העזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד - 1983 (להלן: " חוק העזר")  .

 בגין עבירה זו נרשמה לתובע הודעת קנס לפי סעיף 228 (א) לחסד"פ [נ"ח] התשמ"ב - 1982.

כן נטען בכתב ההגנה , כי נאסרה עצירה במקום, כמפורט בתמרור ד' - 15, שפת המדרכה צבועה "אדום לבן".כמו כן הוסיפה וטענה הנתבעת כי גרירת הרכב - בדין יסודה הואיל והרכב חנה במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק והיא נשענת על סעיף 6 (ב) לחוק העזר.

בישיבת יום 24.2.02, אימץ התובע את טענותיו המפורטות בכתב התביעה.

באותו מועד העיד הפקח אשר טען כי הרכב היווה הפרעה לתנועה וחסם נתיב. הפקח לא ידע לומר באיזה מרחק במדויק חנה הרכב מהצומת וכן אישר כי לא רשם בדו"ח מהי ההפרעה שנגרמה לתנועה.

בחקירתו הנגדית אישר הפקח כי רכב  שחנה אחרי 12 מ' לא הפריע לתנועה .

בישיבה שהתקיימה בפני ביום 30.4.03, הצהיר התובע כי מבדיקה שערך הסתבר לו ששפת המדרכה צבועה אדום לבן לאורך של 18 מ' מקו הצומת וכי הרכב חנה בשלב האחרון של אדום לבן, דהיינו, 15-18 מ' מקו הצומת ועל כן הרכב לא חנה בתחום 12 מ' מקו הצומת, כנטען על ידי העירייה.

התובע הוסיף וטען כי אינו חולק על כך כי הרכב חנה במקום אסור לחנייה וכי בדין הושת עליו הקנס ששולם על ידיו, אולם מאחר והרכב לא הפריע לתנועה, לא היה מקום לגרור אותו מהמקום.

טענתו של התובע ולפיה הרכב חנה בקצה תחום הסימון האדום לבן מהימנה עליי אולם, לא שוכנעתי כי בעת שחנה הרכב הסימון לאורך המדרכה ההיהלאורך של 18 מ' , וזאת נוכח  טענת תובע בכתב התביעה ובישיבת יום 24.2.02 ולפיה הוחנה הרכב במרחק של 12 מ' מקו הצומת.

התובע לא העיד מתי ביצע את אותה מדידה ממנה הגיע למסקנה כי רכבו חנה בתחום של 15-18 מ' מקו הצומת.

ייתכן כי בתקופה שחלפה מיום 13.11.01 ועד ליום 30.4.03 הרחיבה העירייה את תחום האיסור לחניית רכב, דבר שיש בו כדי להסביר את הטעות לה נתפס התובע באשר למיקום המדויק של הרכב ביחס לקו הצומת.

משהתובע שילם את הקנס שהושת עליו בגין העמדת הרכב בתחום 12 מ' מהצומת - הוא הודה בעבירה המיוחסת לו ועל כן אין מקום לבדיקה האם הרכב הוחנה מעבר לאותם 12 מ' ואם לאו. תשלום הקנס מהווה הודיה בעובדות ובמילים אחרות מעשה בית דין בין אותם צדדים, דהיינו, העירייה והתובע.

בישיבת יום 30.4.03 התרתי את חקירתו הנוספת של הפקח וזאת לאחר שהתובע קיבל לידיו את הנחיותיה הפנימיות של העירייה, בכל הנוגע לגרירת רכבים.

בחקירתו טען הפקח כי הרכב חנה בתחום 12 מ' מקו הצומת ולא מעבר לכך שאם לא כן הוא היה מסווג את הקנס על פי סעיף 2055 האוסר העמדת רכב במקום חנייה אסור על פי תמרור "אין עצירה", ולא על פי סעיף 63 האוסר החניית הרכב בתחום 12 מ' מקו הצומת.