פסק דין בתיק תיק צבאי 8/31 - פסקדין

1.      המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה שעניינה אי ציות לתמרורים, בכך שביום 1.5.2012 בשעת בוקר בנוהגו ברכב צבאי לא ציית להוראת תמרור 701, "רמזור אדום" שהיה מוצב בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת, בהיסח הדעת, במהירות של כ-20 קמ"ש, ופגע ברכב אזרחי שחצה את הצומת באור ירוק.

כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקי רכוש לשני כלי הרכב בהיקף כולל של כ-40,929 ש"ח.

2.      בית הדין קמא גזר למשיב 7 ימי פסילת רנצ"א לריצוי בפועל לצד פסילה מותנית וקנס בסך 500 ש"ח. בית הדין ציין כי ברגיל: "מן הראוי להשית במקרים דומים עונש פסילה בין מספר חודשים, "ברם בשל היות המשיב סועד את הוריו החולים", מצבו הנפשי המעורער עובר לביצוע העבירה, ועברו התעבורתי הנקי שנים רבות, גזר את עונשו כאמור לעיל.

3.      התביעה הצבאית לא השלימה עם גזר הדין וערערה על קולתו: נטען כי העונש סוטה באופן משמעותי מעונש פסילת המינימום הקבוע בצד העבירה, וכי אין בעונש שנגזר בכדי לשקף את מלוא הסיכון הטמון בה. כן צוין כי ניתן משקל רב מדי לנסיבותיו האישיות של המשיב, ואין בנסיבות אלה בכדי להצדיק סטייה כה מהותית מעונש פסילת המינימום. משכך, עתרה התביעה להחמרה ממשית ברכיב הפסילה בפועל שהושת על המשיב.

4.      המשיב, שלא היה מיוצג, עתר לדחיית הערעור; הוא שב ופירט בפניי את הקושי בהתמודדות עם גילוי מחלתה הקשה של אימו רק יומיים לפני מועד העבירה, כי מדובר בהיסח הדעת בשל כך, ומכל מקום טען בפניי כי העבירה הנוכחית אינה מחייבת פסילת מינימום, שכן אין המדובר בעבירה הנכללת בתוספת השנייה לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961, שכן אין המדובר בעבירה של: "אי מתן זכות קדימה לפי תמרור" כמפורט בתוספת השנייה לפקודת התעבורה. נטען כי תמרור בדבר זכות קדימה אינו כולל תמרור של רמזור.

דיון והכרעה:

5.      העבירה בה הורשע המשיב סיכון רב בצידה, סיכון שרק בחלקו התממש במקרה זה.  מי שאינו מציית לתמרור רמזור אדום עלול לפגוע בכלי רכב החוצים את נתיב נסיעתו בנסעם, כדין, מבלי שייסברו כי מאן דהוא עלול לחדור לנתיב נסיעתם, מבלי שיהיו ערים לאפשרות זו, ויוכלו להיזהר מפניה.

נוכח תוצאותיה המסוכנות של העבירה והצורך במיגורה קבע בית דין זה לא אחת, כי העבירה מצדיקה פסילת רישיונות בפועל, זאת גם במקרה בו לא נגרמה בעטייה של העבירה תאונת דרכים (ראה ע"ת 4/12 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט אשכנזי (2012), ע"ת 11/12 התובע הצבאי הראשי נ' רס"ן קרוואני (2012)).

6.      סבור אני כי התוספת השנייה החלה בין היתר על: "על עבירה לפי תקנה 22(א) לגבי אי מתן זכות קדימה לפי תמרור", ביטוי זה חל גם על אי ציות לתמרור 701, אור אדום, המחייב כלשון התמרור עצירה מוחלטת. אם מחייב תמרור עצירה מוחלטת, בלא שיקול דעת לנהג, אזי יש לראות את הנהג כמחויב מתוקף כך אף ליתן זכות קדימה בכל מקרה כל עוד דולק אור אדום. על כן, על פי פרשנות תכליתית, חלה התוספת השנייה, על פי לשונה, גם על אי ציות לרמזור אדום.

לשון אחר: חיוב בעצירה מוחלטת, ודאי כולל הוא חיוב במתן זכות קדימה מוחלטת וקבועה. פרשנות זו מעמידה את העבירה של אי ציות לרמזור אדום, שהיא חמורה, באופן ראוי ובשורה אחת עם עבירות תוספת אחרות, שחומרתן עולה מאליה. אמור מעתה: רמזור אדום שהוא תמרור המחייב עצירה, מחייב גם מתוך כך, מתן זכות קדימה הנובעת מאותה עצירה.

מכאן שלטעמי התחייבה במקרה זה פסילת מינימום של שלושה חודשים. אלא שגם על פי לשון הפקודה בית המשפט רשאי לסטות מעונש זה: ו-"בנסיבות מיוחדות שיפורטו בפסק הדין להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

7.      העונש שהושת על המשיב אינו הולם את חומרת העבירה, הסיכון הרב שבצידה והיזקה למשתמשים בדרך. בצד שיקולים אלה יש לשקול את עברו הנקי של המשיב והנסיבות האישיות שאפפו את ביצוע העבירה, כפי שפירט.

אזכיר כי חובתו של נהג המבקש לנהוג ברכב היא בראש ובראשונה לנהוג בעירנות, ובביטחון בהיותו במלוא עירנותו, ותשומת לב לסובב, וכי מי שאינו במצב זה, בשל כל טעם שהוא, נדרש להימנע מנהיגה. טענת  המשיב כי היה טרוד בענייניו האישיים וביצע את העבירה בהיסח הדעת, אינה יכולה להוות הגנה בדין מאחר שבמצב שכזה נדרש היה להימנע כליל מהנהיגה, ולו באורח זמני.

8.      בנסיבות האמורות מצאתי לקבל את ערעור התביעה: מתוך שאין ערכאת הערעור ממצה את כל חומר הדין עת מתקבל ערעור התביעה ובשים לב לנסיבות הקולא שפרטתי כמו גם לכך שהמשיב סיים את ריצוי עונש הפסילה שנגזר לו, סברתי כי הצבר הנמקות זה הינו מסד איתן לסטייה מעונש המינימום.

אני גוזר אפוא, למשיב (21) עשרים ואחד ימי פסילת רנצ"א לריצוי בפועל. מתקופה זו תנוכה התקופה בה הופקדו רישיונותיו של המשיב. על המשיב להפקיד רישיונותיו במשרדי סמכות רישוי צה"ל עד יום 31.1.2013 בשעה 10:00. כן אני קונס את המשיב בשיעור של 1000 ש"ח שינוכו משכרו.

רכיב הפסילה המותנית יהא כקביעת הערכאה קמא.

ניתן והודע היום, ‏‏‏‏‏י"ז בשבט התשע"ג, 28 בינואר 2013, בפומבי ובמעמד ב"כ המערער והמשיב.