פסק-דין בתיק תיק מס' וע 1304/05

עמוס זמיר, שופט (דימוס):

          אלה הם שני עררים (שהדיון בהם אוחד) שהגישו העוררים על ההחלטות של המשיב מיום 23.1.05, לפיהן נדחו השגותיהם בענין השומה העצמית, כאשר השומה העצמית של העוררת מס' 1 היתה בסך של -.280,000 $  (והמשיב קבע את ערך העיסקה בסך של -.100,000 $) והשומה העצמית של העורר מס' 2 היתה על סך של -.225,000 $ (והמשיב קבע את שווי העיסקה בסכום של 75,000&).

          ראוי לציין, כי בכתבי הערר טענו (העוררת מס' 1) כי יש לקבוע את ערך העיסקה בדירתה של העוררת מס' 1, בסכום שאינו פחות מ-.150,000$,  והעורר מס' 2 טען שיש לקבוע את ערך העיסקה בגין הדירה שלו בסכום שאינו פחות מ-.120,000$.

          עוד יש לציין שבנושא מכירת הדירות הנ"ל הוגש ערר נוסף (בתיק וע 1125/05) ע"י עורר בשם טיבור שטיינמץ, אולם ערר זה נמחק, לאחר שהתברר שהוא הוגש כ-5 חודשים לאחר שטיבור שטיינמץ הלך לעולמו.

          מדובר ב-2 דירות הנמצאות ברח' סוקולוב מס' 3 בבני ברק. 

          
          ביום 8.10.03 מכרה העוררת מס' 1 את דירתה (להלן  -   "דירה א") לחברה משכנות לעיר ולכפר בע"מ, ונטען כי התמורה היתה בסך של -.280,000$.  דירה זו היא בת 3.5 חדרים בקומת הקרקע של הבנין ברח' סוקולוב 3 בבני ברק (להלן  -  "הבנין"). שטח הדירה הוא כ-57 עד 60 מ"ר.

          ביום 20.7.03 מכר העורר מס' 2 את דירתו (להלן  -  "דירה ב") לחברת משכנות לעיר ולכפר בע"מ, ונטען כי התמורה היתה בסך של -.225,000$.  דירה זו  היא בת 2.5 חדרים וגם היא נמצאת בקומת הקרקע של הבנין הנ"ל. שטח הדירה הוא כ-43 מ"ר.

          ב-2 הפיסקאות הנ"ל כתבתי את המילה "נטען", וזאת מפני שלא צורפו לעררים חוזי המכירה, אולם מתוכן הדברים שעלו בעת שמיעת העררים, עולה ברורות שלא היתה מחלוקת שאכן העוררים טענו כאמור לעיל לגבי השומות העצמאיות.

          ראוי לציין שהמשיב הכיר ב-2 הדירות הנ"ל כ"דירת מגורים מזכה" וכל אחד מהעוררים זכה לפטור ממס שבח, בהתאם לסעיף 49ב(1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג- 1963  (להלן  -   "החוק").