פסק-דין בתיק ת.ק. 426/04 - פסקדין

1. זהו גלגולו השלישי של הליך זה.

ברקע, תאונת דרכים בין הצדדים וגרימת נזק לרכוש. בימ"ש לתביעות קטנות קבע בפסק הדין הראשון שנתן כי יש להעדיף את גירסת המשיב על פני גירסת המבקש. זאת מפני שגירסת המבקש אינה אחידה למיקום התאונה על הכביש. המבקש חוייב לשלם למשיב סך של 4,343 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

בקשתו הראשונה של המבקש להרשות לו לערער התקבלה על ידי בימ"ש זה (בר"ע 796/04). נקבע שעל פני הדברים, אין מקום להתערב בנפסק הואיל ומדובר בקביעה שבמהימנות. אולם, נקודה אחת חשובה לא זכתה להתייחסות בפסק דינו של בימ"ש קמא והיא, האם המשיב נהג ברכב. הצדדים נחלקו בשאלה זו ובימ"ש לא הביע עמדתו בנדון. בהתאם התיק הוחזר לבימ"ש לתביעות קטנות כדי לקבוע ממצא והשלכת ממצא זה על פסיקתו.

בפסק דינו השני של בימ"ש קמא, נקבע כי אין מקום לשנות את פסה"ד הואיל והוא אינו נסמך על הנחה שהמשיב נהג ברכב. בקשתו השנייה של המבקש להרשות לו לערער התקבלה על ידי בימ"ש זה. בימ"ש קמא לא פעל על פי הוראת ערכאת הערעור ונמנע מלקבוע ממצא. בהתאם ובתחושה של בלית ברירה, הוריתי על החזרת הדיון בשנית לבימ"ש לתביעות קטנות (בר"ע 720/05).

בפסק דינו השלישי של בימ"ש קמא שוב נקבע כי על המבקש לשלם למשיב את הסכומים שצוינו לעיל. בימ"ש קמא הביע דעתו שהמשיב בניגוד לעדותו לא נהג ברכב. עם זאת, קבע שהמשיב היה נוכח במקום וזאת על סמך עדותו ועדות דודתו ואמו. לדעתו של בימ"ש קמא נוכחותו של המשיב במקום מאפשרת קבלת גירסתו.

2. יש הגורסים כי מלאכת קביעת העובדות הינה הקשה בין מלאכות השיפוט. אין כלי ברור ובדוק כדי לדעת האם להעדיף גירסה של אדם אחד על רעהו. הקושי מתעורר ביתר שאת כאשר מדובר בתיק מהסוג הנדון - ארוע תאונתי של מספר שניות ללא ממצאים מדעיים שמוגשים לעיונו של בימ"ש קמא.

שיטתנו המשפטית דורשת לא רק קביעת ממצאים אלא הנמקתם. בשל הקושי במלאכה, על בימ"ש להבהיר מה הביא אותו למסקנה זו או אחרת.

בענייננו, נקבע כממצא שהמשיב לא נהג ברכב. המשמעות, שהוא לא דיבר אמת. זו אינה נקודה שולית, אינה עובדה שאפשר לטעות בה בתום לב, אלא עניין מרכזי בתאור הארוע. אומנם ייתכן מצב בו אדם אשר מעיד שהוא נהג ובפועל רק נסע ברכב, יעיד אמת בדבר אופן התרחשותה של התאונה. ברם, מדובר ב"פלגינן דיבורא" - חלוקת העדות - שהינה בעייתית ועל כן דורשת הנמקה. כאן בימ"ש קמא לא נתן דעתו לעניין. ההפך מכך. בימ"ש קמא קבע שהעניין אינו רלוונטי. בבוא בימ"ש לבחון עדותו של אדם, יש להתרשם מסיפורו באופן מלא ובוודאי מהחלקים המרכזיים שבו. משלא נהג כך בימ"ש, נוצר פגם שיורד לשורשו של עניין. לאור זאת וכי הנטל להוכחת התביעה רובץ על התובע, הוא המשיב, מתבקשת המסקנה שפסק הדין כפי שניתן מחייב שינוי. נדמה כי שני הצדדים יסכימו שאין מקום לגלגול רביעי של הליך זה ועל כן אין לבימ"ש זה אלא לבחון את פסה"ד כפי שניתן. יתרה מזו, בימ"ש קמא לא קבע שהמשיב אינו דובר אמת אלא שגירסתו בנקודות מסויימות שקשורות להערכה, אינה אחידה. למשל, היכן בדיוק עמדו שני כלי הרכב ודרך נהיגת כלי הרכב של המשיב. בכל מקרה, בימ"ש קמא קיבל את גירסת המשיב שהמבקש לא נהג ברכב ולכך יש השלכות מעבר לנתון הבודד. אינני מתעלם מכך שבימ"ש קבע שיש לתת אמון לשתי העדות מטעם המשיב, אמו ודודתו. אך אף הן העידו שהמשיב נהג ברכב ויוצא אפוא, שלא תארו את האירוע כהוויתו על פי קביעת בימ"ש לתביעות קטנות. יובהר כי עדות אלו לא תארו את התרחשות התאונה אלא התייחסו, בין היתר, לשאלת זהותו של הנהג כאשר אחת מהן, על פי קביעת בימ"ש קמא, הינה הנהגת בפועל.

חשוב להדגיש שבימ"ש זה אינו קובע ממצאים עובדתיים. העדים לא העידו בפני. תפקידה של ערכאת הערעור הינה לבקר ולבחון את פסה"ד של הערכאה המבררת. בדיקה כזו אינה מטיבה עם המשיב ומעלה כי לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו.

3.      לאחר עיון בתגובות הצדדים החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

הערעור מתקבל.

פסק דינו של בימ"ש קמא בטל ותחת זאת התביעה נדחית.

המשיב יישא בהוצאות המבקש בסך - 1,000 ש"ח להיום.

ניתן היום י"ד באלול, תשס"ז (28 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: