פסק-דין בתיק ת.א 9944/00 - פסקדין

עניינה של תביעה זו בפיצויים בגין ליקויי בניה.

הצדדים הגיעו לכלל הסכם דיוני, לפיו ביהמ"ש ייתן את פסק דינו על דרך הפשרה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984.

מאחר ובשלב  שלאחר הגשת התובענה ולאחר קבלת חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, הגיעו הצדדים להסכמות שונות, לפיהן ביצעה הנתבעת תיקונים בדירת התובעים והצדדים הסכימו כי לדיון ולהכרעה תיוותרנה 2 סוגיות עיקריות: האחת, עניינה צמצום שטח הפרוזדור בגין דלת חדר הממ"ד, והאחרת, עניינה נזקי הרטיבות שמקורן בדירה שמעל דירת התובעים.

עובדות

ביום 1/2/98 רכשו התובעים מהנתבעת את דירה מספר 34, בבניין 6,  בפרוייקט "נאות עינת" בשדרות. החזקה בדירה נמסרה לידי התובעים בחודש יולי 1998.

בדירה התגלו ליקויים, בעיקר ליקויי רטיבות.

התובעים פנו למומחה מטעמם אשר אמד סך הליקויים בסך של 60,323 ש"ח בחוות דעתו מיום 16/2/00. מומחה מטעם הנתבעת בחן הליקויים בחוו"ד מיום 11/8/00 ואמד סך הליקויים ב- 1,050 ש"ח.

ביום 7/11/00 הגישו התובעים תביעתם לביהמ"ש במסגרתה העמידו סכום התביעה על סך 62,723 ש"ח, סכום שברובו מבוסס על חוות הדעת של המומחה ההנדסי מטעמם.

נזקי רטיבות

התובעים טוענים כי כבר בסמוך לאחר כניסתם לדירה, החלו נזילות מים חמורות לחדור לדירתם מכיוון התקרה.

מומחה מטעמם של התובעים, המהנדס ליפקין, גילה בחוות דעתו ביום 16/2/00, כי סימני הרטיבות נובעים מנזילות בקומה העליונה, לדירת התובעים. בהמשך לחוות הדעת, מיידע ב"כ התובעים במכתב מיום 22/5/00, לגבי קיומן של נזילות מהדירה העליונה אשר לא הייתה מאוכלסת באותה תקופה.

מומחה הנתבעת אינג' מרזוק יעקב, קובע בחוות דעתו מיום 11/8/00 כי "במרפסת שירות בתקרה, אותרו סימני רטיבות שמקורם בחוסר איטום ודליפה של הצנרת בקומה העליונה".

ב"כ הנתבעת בסעיפים 5 ו- 6 לסיכומיו טוען, כי האחריות לרטיבות לא חלה על הנתבעת מאחר והתובעים ידעו כי הדירה מאוכלסת והאחריות לנזקי הרטיבות מוטלת על כתפי השכנים מלמעלה. אלא שבסעיף 4 לאותם סיכומים טוענת הנתבעת כי "הדירה לא הייתה מאוכלסת עד ליום 1/4/01 ולא השתמשו במים בדירה, ולא היה חיבור מים פעיל לדירה, ולכן לא הייתה יכולה להיות הצפה בדירה". לסיכומיו צירף ב"כ הנתבעת העתק הסכם הרכישה המתוארך ליום 14/1/01, שעניינו מכירת הדירה שמעל לדירת התובעים.

חוו"ד מומחה מטעם הנתבעים מיום 11/8/00, איתרה סימני רטיבות מהדירה למעלה, כך שיש צדק רב בטענות ב"כ התובעים בדבר ידיעת הנתבעת על רטיבות שמקורה בדירה העליונה, גם בשלב שבו דירה, זו טרם נמכרה על ידה.

מומחה ביהמ"ש אשר מונה בהתאם להחלטת כב' השופטת בהט מיום 31/12/01, ביקר בדירה ביום 1/2/02 ובחוות דעתו מיום 13/3/02 מציין, כי אכן מצא ואיבחן רטיבות גבוהה בקיר שגובל עם חדר המדרגות וכן רטיבות חזקה מלווה בקילופי טיח וצבע בתקרת מרפסת השרות והסלון, מומחה ביהמ"ש לא חיווה דעתו לעניין עלויות התיקון מאחר ולטענתו "היות ולא ידועה סיבת רטיבות שמגיעה מלמעלה, לא ניתן לאמוד את עלות התיקונים שיידרשו אם בכלל".

בתשובות לשאלות ההבהרה קבע המומחה, כי עלויות התיקון ככל שתהיינה, "שייכות לדירה העליונה, על כל המשתמע מכך".

לפיכך, מוצאת אני לנכון לפצות את התובעים בגין נזקי הרטיבות בסכום של 1,000 ש"ח.

צמצום שטח הפרוזדור

מומחה התובעים קבע בסעיף 0.0091 לחוות דעתו כי דלת הממ"ד במצב פתוח, בולטת ומקטינה את רוחב הפרוזדור ואמד את תיקון הליקוי בסך של 7,000 ש"ח.

מומחה ביהמ"ש מצא כי דלת הממ"ד במצב פתוח אכן בולטת ומקטינה רוחב הפרוזדור, אלא שלדעתו עדיין נותר רוחב סביר למעבר אדם.

עוד מציין המומחה כי אם הייתה הנתבעת חפצה למנוע בליטת הדלת לעבר הפרוזדור, מחוייב היה להקטין שטחו של חדר הממ"ד.

ב"כ הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי לתובעים לא נגרם כל נזק ולכן לא מגיע להם פיצוי.