פסק-דין בתיק ת.א. 917/08 - פסקדין

א. ההליך והצדדים לו

1.       התובע, יליד 2.2.1953, עותר בתביעתו שלפני, לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו, בתאונת עבודה שאירעה בתאריך 15.7.2008.

2.       התובע, פועל בניין מנוסה, עבד אצל הנתבעת מס' 1 (להלן - " בנייני צוק"). נתבעת זו היא חברה בשליטת אחיו של התובע. בזמנים הרלבנטיים לתביעה שלפני, התקשרה בנייני צוק בחוזה עם הנתבע מס' 3 (להלן - " אוחנה"), וקיבלה על עצמה להשלים עבודות בניית שלד של בניין, שבנייתו החלה על ידי קבלן אחר, שעבודתו הופסקה בתחילת חודש יולי 2008 (סעיף 3 לתצהיר אוחנה - מוצג נ/2).

3.       בעת שבנייני מצוק קיבלה על עצמה את העבודה, היו בשלד הבניין שלוש קומות, ועל בנייני צוק היה להשלים בו שתי קומות נוספות. עובר למועד בו קיבלה בנייני צוק את העבודה, שלד הבניין עמד נטוש מספר ימים. יומיים לאחר כריתת החוזה בין בנייני צוק ואוחנה (בתאריך 8.7.2008), נכנסו התובע ובנו לאתר, והחלו לבצע עבודות ניקיון לקראת המשך בניית השלד.

          לטענת התובע, במהלך ביצוע עבודות אלה, בקומה השלישית של שלד הבניין, דרך התובע על לוח דיקט שהיה מונח על הרצפה, וכיסה פתח של פיר עשן. משקלו של התובע גרם לשבירת לוח הדיקט, והתובע נפל אל תוך הפיר "שהסתתר" מתחת ללוח.

4.       בעקבות התאונה, התובע נפגע באופן קשה ביותר, ונותר משותק בפלג גופו התחתון (פרפלגיה). התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכותו בעקבות התאונה, והוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 100%.

          אציין, כי באי כוח הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, ולפיה שיעור הנכות הצמיתה, שנקבע לתובע על ידי הוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, יהיה אף שיעור נכותו לצורך הדיון בתביעה שלפני.

5.       בנייני צוק היא מעסיקתו של התובע. הנתבעת מס' 2 (חברת הביטוח "כלל") ביטחה את חבותה של בנייני צוק בפוליסה לביטוח חבות מעבידים. אוחנה הוא המזמין, והנתבעת מס' 4 (חברת הביטוח "הראל") היא המבטחת של חבותו של אוחנה כלפי צדדים שלישיים.

          אוחנה והמבטחת שלו (חברת הביטוח "כלל") הגישו הודעה לצד שלישי כנגד חברת בנייני צוק, באשר לטענתם, על בנייני צוק לשפות את אוחנה בגין כל פיצוי שיחויב לשלם לתובע. לצד טענותיו של אוחנה, כי על בנייני צוק לשפותו במישור החבות שעל פי דיני הנזיקין, טוען אוחנה, כי בהסכם שנכרת עם חברת בנייני צוק, התחייבה בנייני צוק (במישור החוזי) לשפותו בגין כל נזק העלול להיגרם לאדם כלשהו.

6.       לצד תביעת התובע, הוגשה אף תביעת המוסד לביטוח לאומי. בתביעתו, המופנית כלפי אוחנה בלבד    (שהרי אין המוסד לביטוח לאומי זכאי לחזור אל המעבידה בנייני צוק), טוען המוסד לביטוח לאומי, כי על אוחנה מוטלת החובה להשיב למוסד לביטוח לאומי את כל תגמולי הביטוח שעל המוסד לשלם לתובע בעקבות התאונה.

          גם במסגרת תביעה זו הגיש אוחנה הודעה לצד שלישי נגד בנייני צוק וחברת הביטוח "כלל". אף בהודעה זו טען, כי מכוח החוזה שנכרת בין הצדדים, על בנייני צוק לשפותו בגין כל סכום שיחויב לשלם למוסד לביטוח לאומי.

ב. אירוע התאונה

7.       בא כוח הנתבעים 3 ו- 4, טוען, כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה. לטענת בא כוח הנתבעים 3 ו- 4, התובע מחד גיסא ובנו, שנכח במקום, מאידך גיסא, מסרו גרסאות שונות על האופן בו אירעה התאונה. על כן, לטענת בא כוח הנתבעים 3 ו- 4, אין לקבל את גרסת התובע על האופן בו אירעה התאונה.

          עוד מוסיף בא כוח הנתבעים 3 ו- 4, כי אוחנה, המזמין, מסר גרסה עקבית, ולפיה השלד נמסר לבנייני צוק כשהוא נקי, מסודר, מגודר, וכל הפירים מכוסים. הגם שבא כוח הנתבעים 3 ו- 4 אינו חולק על כך שהתובע נפגע בתאונת עבודה, טוען הוא, כי תאונת העבודה לא אירעה באופן שתואר על ידי התובע, דהיינו, נפילה לתוך פיר בבניין.

8.       לאחר ששקלתי את הראיות שלפני ואת טענות באי כוח הצדדים, הנני דוחה טענות בא כוח הנתבעים 3 ו- 4. על יסוד עדויותיהם של התובע ושל בנו, הנני קובע, כי התאונה אירעה כפי שהתובע תאר אותה, דהיינו, שהתובע דרך על דיקט שכיסה את הפיר, ונפל לתוך הפיר משום שהדיקט נשבר.

ג. האחריות לתאונה

9.       שלושה הם הגורמים שיש לבחון את אחריותם לתאונה שאירעה לתובע, והם אוחנה (המזמין), בנייני צוק (המעסיקה) והתובע עצמו.

10.     ולהלן תמצית טענות הצדדים בשאלת האחריות:

(א)     התובע טוען, כי את האחריות לתאונה יש להטיל על בנייני צוק ואוחנה, בבחינת מעוולים במשותף. לטענת התובע, בנייני צוק לא קיימה חובת הזהירות כלפיו, ולא דאגה למקום עבודה בטוח, חרף העובדה שידעה כי אתר הבניה היה נטוש במשך זמן מסוים. כמו כן, בנייני צוק לא בדקה כראוי את תכניות השלד, ולא הצביעה בפני התובע על קיומו של הפיר ועל הצורך לאתר אותו במקום לפני ביצוע פעולה אחרת כלשהי. באשר לאחריותו של אוחנה, טוען התובע, כי היה על אוחנה למנות מנהל עבודה לפי תקנה 2 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988. לטענת התובע, אילו היה אוחנה ממנה מנהל עבודה, וזה היה דואג לגידור הפיר כראוי או למצער היה מצביע בפני התובע על קיומו, התאונה הייתה נמנעת.