פסק-דין בתיק ת.א. 722990/03

בפני ערעור על החלטתו של כב' הרשם צ'כנוביץ מיום 20.9.05 לפיה דחה את בקשתו המתוקנת של המערער להארכת מועד לביטול פסק דין וכן דחה את בקשתו המתוקנת לביטול פסק דין.

כללי

1.         המערער הוא הבעלים של שטח חקלאי בגבול מוניציפאלי של עיריית הרצליה.

ביום 30.6.03 ניתן פסק דין במעמד צד אחד לפיו על המערער לשלם סך של 23,970 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התביעה בתאריך 30.4.03.

ביום 2.9.04 נפתח תיק ההוצל"פ וביום 3.10.04 התקבלה אצל המערער האזהרה.

הבקשה המקורית לביטול פסק דין הוגשה ביום 26.10.04. לאחר בקשה לתיקון, הותר למערער להגיש בקשות מתוקנות, הן הבקשות נשוא הערעור שבפניי.

טענות המערער

2.         שגה ביהמ"ש בהחלטתו כי אין טעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשת ביטול פסק דין, וזאת לאור הטעמים הבאים:

לאחר קבלת פסק הדין, פנה המערער למשיבה וקיבל עיכוב של פסק הדין בכתב יד. יתר על כן במשך הזמן שחלף מאז, על גבי דרישות התשלום שקיבל מאת המשיבה, צוין כי התשלום "מותנה בקבלת פסק דין".

לפיכך האורכות שניתנו לו וציון ההערה שהתשלום מותנה בפסק דין גרמו לו  להאמין שאין פס"ד. וגם אם ידע המערער כי קיים נגדו פסק דין, עובדות אלה מהוות התניה של המשיבה להאריך בהסכמה מועד לטפל בפסק הדין עד לאחר סיום המשא ומתן.

כמו כן למערער לקח שנה להגיש את הבקשות משום שעד היום לא קיבל את התעריפים והחישובים של המשיבה.

ביהמ"ש שגה כאשר קבע כי תחשיבו של המערער שגוי.

המערער טוען כי המשיבה סיפקה לו מי בארות ותחשיביו שלו מתבססים על תעריפי המים של מקורות מאחר וזה מה שניתן לו.

המערער טוען כי חוייב ביתר של 537.5 ש"ח לאור העובדה כי המשיבה לא החליפה מונה בזמן המדובר.

טענות המשיבה

3.         יש לדחות את הערעור שכן המערער לא הציג טעם מיוחד לפיו יש להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פס"ד. כמו כן המערער קיבל את כל הפרטים שביקש גם במסגרת החלטת כב' הרשמת עפרון וגם בדיון מיום 13.3.05.

תחשיבי המערער שגויים ולוקים בשני פגמים מהותיים אשר בהתייחס אליהם יוסבר ההפרש בין חישוביו של המערער לחישובי העירייה.

באשר לטענה בדבר מי בארות, אין נפקא מינה מהו מקור המים שמקבל המערער, שכן הרשות מחייבת עפ"י התעריפים בתקנות.

דיון והכרעה

4.         תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ק"ת 4685, מסמיכות את בית המשפט להאריך מועד אשר נקבע בחיקוק " מטעמים מיוחדים שיירשמו ".

" טעם מיוחד" אינו מונח המוגדר בחוק, ורשימה של טעמים מיוחדים אינה מופיעה בתקנות (בר"ע (ב"ש) 1532/97 אלומנריקס בית מסחר לפרופילי אלומיניום נ' ארביב אשר, דינים מחוזי כרך כו(8), 742).

הפסיקה והספרות מצביעים על מגמה ברורה, " טעם מיוחד" הנו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואין לו שליטה על כך (ראו: ד"ר י. זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890, בש"א 480/86 אטלנטיק חברה לדיג וספנות בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד (מ) 3 159, בש"א 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע-חברה לבנין ועבודות עפר פ"ד מ(1) , 57, בש"א 8835/01 ברוך סיגלר נ. משרד הרווחה ).

הפסיקה נותנת דוגמאות למה שאינו " טעם מיוחד" לאיחור להלן חלק מצומצם מהן: גרימת נזק רב לבעל הדין, פסק הדין נוגד את תקנת הציבור, פניה להליך בלתי מתאים, שיקול דעת מוטעה של עורך דין לא לנקוט בהליך,( פרו' אוטולנגי סמדר בוררות דין ונוהל מהדורה שלישית ומורחבת, עמ' 475), התרשלות בעל דין ( רע"א 7533/03 נאשד כבהא נ' איל בן שלוש - המפקח על הביטוח ), יועץ המשפטי שהיה נוכח בחו"ל ולא היה זמין להתיעצות,נושא בעל השלכה מהותית (בש"א 6145/00 הזרע (1939) בע"מ נ' תערובות הצפון בע"מ).