פסק-דין בתיק ת.א. 72081/04

בפני תביעה ותביעה שכנגד שמקורן בשני הסכמים - הסכם מכר והסכם שיתוף - המתייחסים לשטח קרקע, בו הוכרו התובעים כבעלי זכויות של בני רשות.

הנסיבות

1.         התובעים והנתבעים שכנגד (שייקראו להלן - " התובעים") הינם בעלי זכויות החזקה בשטח של כ-900 מ"ר המצוי ברח' אדם מיצקביץ 16, ביפו (להלן: " המקרקעין") ובשתי דירות הבנויות עליו. האחת - דירה בת חדר אחד בשטח של כ-40 מ"ר + חצר (להלן: " הדירה הקטנה") והשנייה - דירה בת 4 חדרים ששטחה כ-100 מ"ר, וסביבותיה חצר קדמית ואחורית (להלן: " הדירה הגדולה" או " הנכס").

            הדירה הגדולה בנוייה ברובה על חלק (186 מ"ר) מחלקה 43 בגוש 7046 (להלן: " שטח חלקה 43") שהינה בבעלות חברת הכשרת היישוב בע"מ (להלן: " הכשרת היישוב").

2.         בשנת   1988 הגישה  הכשרת  היישוב  תביעה  כנגד  התובעים,  לסילוק ידם משטח חלקה

 43 - וזו נתבררה בבית משפט זה בת"א 37787/98 (להלן: " תביעת הפינוי").

3.         בתאריך 10/7/00 - עוד טרם הוכרעה תביעת הפינוי - נחתמו בין התובעים לבין הנתבעים והתובעים שכנגד (שייקראו להלן - " הנתבעים") שני הסכמים. האחד, הסכם מכר לפיו מוכרים התובעים לנתבעים מחצית מזכויותיהם בדירות (להלן: " הסכם המכר") והשני - הסכם שיתוף וניהול מקרקעין, אשר הסדיר שיפוץ הדירות והשכרתן לצידי ג' (להלן: " הסכם השיתוף").

            הסכם השיתוף קובע כי הדירות תשופצנה במימונם של הצדדים, תושכרנה כאמור לצידי ג', ודמי השכירות שיתקבלו יחולקו בינותם (להלן: " דמי השכירות").

            בד בבד עם חתימת ההסכמים הנ"ל, העבירו התובעים את הטיפול בתביעת הפינוי לעו"ד דורון פריאנטה, אשר ערך וניסח את ההסכמים לבקשת שני הצדדים (להלן: " עו"ד פריאנטה").

4.         אחר הדברים האלה הוחל בשיפוץ הדירות.

            בשל טענת התובעים כי אין ביכולתם לממן את חלקם בשיפוץ, נחתם בין הצדדים הסכם נוסף מיום 19/10/00 (שייקרא להלן: " הסכם המימון"), לפיו הנתבעים יישאו לבדם במלוא עלות השיפוץ, וחלקם של התובעים בעלות השיפוץ יושב לנתבעים באמצעות תשלום מלוא דמי השכירות לידיהם, זאת עד לכיסוי מלוא חובם של התובעים בעלות השיפוץ (להלן: " ההשקעה העודפת").

            הוסכם על הצדדים כי ההשקעה העודפת תישא ריבית חודשית בשיעור 2% לחודש (להלן: " הריבית").

            בתום השיפוץ הושכרו הדירות לצידי ג' לתקופות שונות, דמי השכירות שנתקבלו הועברו לידי הנתבעים, למעט סך של 200$ בגין הדירה הגדולה -אשר הועברו לידי התובעים מידי חודש.

5.         בחודש ספטמבר 2001, ערכה רו"ח ריקי אגם תחשיב (להלן: " דו"ח אגם") ממנו עולה כי חובם של התובעים לנתבעים בגין ההשקעה העודפת עמד, במועד עריכת הדו"ח, על סך 128,772.38 ש"ח (להלן: "סכום החוב").

            יודגש, כי דו"ח אגם נערך לפנייתם המשותפת של התובע 1 (שייקרא להלן: " חבזה" והנתבע 1 (שייקרא להלן: " אלוני").

6.         בתאריך 12/11/02, ניתן פסק דין בתביעת הפינוי בו קבע בית המשפט (כב' השופט דן מור) כי  התובעים  הינם  בני  רשות  בשטח  חלקה  43,  רישיון  אשר  בוטל  עם  הגשת התביעה

כנגדם - ברם סילוקם של התובעים מהשטח הותנה בתשלום פיצויים (להלן: " פסק הדין" ו - " פיצויי הפינוי" - בהתאמה).

7.         ביום 21/2/03 תפסו התובעים חזקה בדירה הקטנה והינם מתגוררים בה בלא להעלות דמי שכירות בגין השימוש בה.

            הנתבעים אף הם תפסו חזקה ביום 1/6/03 בדירה הגדולה, אשר פונתה קודם לכן משוכריה, והינם מתגוררים בה מני אז ללא תשלום דמי שכירות לתובעים.

            דרישת התובעים לסילוק ידי הנתבעים מהדירה הגדולה לא נענתה - מכאן התביעה.

התביעה והתביעה שכנגד