פסק-דין בתיק ת.א. 68460/06

זוהי תביעה למתן פסק דין המצהיר על בטלות הסכם להעברת זכויות מוגנות בנכס מקרקעין, להורות על פינוי הנתבעים הימנו ולחייבם בתשלום דמי שימוש ודמי נזק בגין חזקתם בו שלא כדין.

הנסיבות

1.         התובעים, האחים דוידוף והגב' הגין, הינם הבעלים הרשומים, במושעא, של 3/4 מזכויות הבעלות בחלקה 144 בגוש 7084, המצוייה ברח' הרצל 110 בתל אביב, עליה בנוי מבנה חד קומתי (להלן: " החלקה" ו - " המבנה" - בהתאמה).

            המבנה כולל שתי חנויות. האחת, זו המצוייה ברוח הצפונית של המבנה, המושכרת בשכירות מוגנת לדייר מר יודלביץ, בה הוא מפעיל מסגריה. השנייה, חנות ומחסן הצמוד לה, המצויים ברוח הדרומית של המבנה, ואשר שטחם הכולל הינו 170 מ"ר (להלן: " החנות והמחסן" או " המושכר").

2.         הנתבעת 1, הגב אפרתי בתיה (להלן: " אפרתי"), הייתה - עד לשנת 1996 - הבעלים של 1/4 מהזכויות בחלקה. בנוסף לזכויות הבעלות, החזיקה הגב' אפרתי במושכר יחד עם בעלה המנוח, כדיירת מוגנת - זאת על פי חוזה שכירות משנת 1980 (להלן: " חוזה השכירות המוגנת").

            המושכר שימש את אפרתי ובעלה כבית מסחר לרהיטים.

3.         בחודש 1/98 השכירה אפרתי את המושכר, בשכירות משנה, לנתבעים 2 ו-3 תמורת תשלום דמי שכירות חופשיים בסך השווה ל-2,500$ (להלן: " שכירות המשנה"). האחרונים הפעילו במושכר עסק לממכר רהיטים.

            יצויין, כי השכרת המשנה נעשתה בידיעת התובעים ובהרשאתם, זאת כנגד תשלום חלקם בדמי השכירות החופשיים (27%) בנוסף לדמי השכירות המוגנים המשולמים להם על ידי אפרתי (להלן: " הסכם ההרשאה").

4.         עוד קודם לשכירת המושכר כאמור, רכשו הנתבעים בשנת 1996 את זכויות הבעלות של אפרתי בחלקה, בחלקים שווים בינותם. מני אז, נותרה אפרתי אך בעלת זכויות הדיירות המוגנת במושכר.

5.         זאת לדעת, כי בשנת 1998, במסגרתה של תובענה שהתנהלה, בין הנתבע 3 (שייקרא להלן: " לוי") ואחיו המנוח לבין הנתבע 4, בבית המשפט המחוזי בתל אביב (בש"א 200539/98) (להלן: " ההליך בבית המשפט המחוזי"), מסר לוי לנתבע 4 את החזקה במחסן, כיחידה נפרדת, בו עושה האחרון שימוש למכירת ריהוט משרדי.

6.         עוד יש לידע, לשלמות התמונה העובדתית, כי ביום 14/10/03 הגישה אפרתי כנגד הנתבעים 2-4 תביעה בבית משפט זה (ת.א. 60251/03), בה עתרה לפינויים של האחרונים מהמושכר ולתשלום חוב דמי שכירות בגין שכירות המשנה (להלן: " תביעת הפינוי").

            במסגרתה של תביעת הפינוי הגיעו לוי ואפרתי להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 14/11/05, לפיו רכש לוי את זכויות הדיירות המוגנת במושכר תמורת תשלום חלקה של אפרתי בדמי המפתח, בסך השווה ל-97,750$ (להלן: " הסכם הפשרה" ו-" המכירה" - בהתאמה).

            יצויין, כי תביעת הפינוי כנגד הנתבעים 2 ו-4, נמחקה בהסכמה.

העתירה וטענות הצדדים

7.         בכתב התביעה טענו התובעים, כי הסכם הפשרה הושג במרמה ובכחש בלא הסכמתם ובניגוד לדין, כך שדינו בטלות.

            לשיטת התובעים, העברת זכויות הדיירות המוגנת של אפרתי ללוי, שבבסיס הסכם הפשרה,

            נעשתה בלא ידיעתם ובלא הסכמתם תוך הונאת בית המשפט, עת הוסתר הימנו היותם בעלים במושעא, של 3/4 מזכויות הבעלות במושכר.

            התובעים - כך לטענתם - חפצים ברכישת זכויותיה המוגנות של אפרתי במושכר והחזרת החזקה בו לידיהם.

            עוד טענו התובעים כי אפרתי הפרה את הסכם ההרשאה עת חדלה מלשלם, למן חודש אוגוסט 2003, את מלוא חלקם בשכירות המשנה, ובגין כך הודיעו לאחרונה על ביטולו.