פסק-דין בתיק ת.א. 6428/04 - פסקדין

מבוא

בתביעה זו מבקשים התובעים, שהינם עורכי דין, לחייב את הנתבעים לשלם להם שכר-טרחה על פי הסכמי שכר הטרחה שנחתמו בין הצדדים, ולחלופין לחייבם לשלם שכר ראוי עבור עבודתם.

כן מבקשים התובעים לחייב הנתבעים בתשלום שכר ראוי עבור שירותים משפטיים נוספים שהעניקו לנתבעים, לגביהם לא נחתמו הסכמי שכר-טרחה בין הצדדים.

רקע עובדתי

1.                   התובעים 1 ו-2 הינם עורכי דין (אשר יכונו להלן: "עו"ד קורפו" ו-"עו"ד ברוכין" בהתאמה). הנתבע 1 (להלן: "הנתבע 1" או "סורוצקין") הינו ראש מוסדות קרית "טלז סטון". הנתבעות 2 ו-3 הינם הבעלים הרשום של חלקות שונות בגוש 29539 (להלן: "החלקות").

2.                   ביום 12.6.89 חתם סורוצקין, בשמו ובשם הנתבעת 2, על הסכם שכר טרחה עם התובעים (ת/9), לפיו יטפלו התובעים בקבלת רישיון לפרויקט בנייה שיזמו הנתבעות בחלקות שבבעלותן, בשטח של 80 דונם, בחלקו המערבי של היישוב "טלז סטון" אשר ממערב לירושלים (להלן: "הסכם שכר הטרחה הראשון" או "ההסכם הראשון"). בהסכם הראשון נקבע, כי בתמורה לטיפול האמור ישלמו הנתבעים לתובעים סכום של 25,000 דולר, מתוכם ישולמו 5,000 דולר בתוך 7 ימים מיום כריתת ההסכם, ו- 20,000 דולר הנוספים "עם קבלת האישור העקרוני של הועדה המחוזית לתכנון ובנייה וקבלת הרישיון" (ת/9, סעיף 2 ל"תנאי תשלום"). כן הוסכם, כי "כל הטיפול המשפטי, חוזי בניה, קבלנות ופרויקטים אחרים בשטח הנ"ל יהיו בטיפול המשרד בכפוף לסיום ההסכם עם עו"ד טפרברג".

3.                   ביום 8.1.93, כעבור כשלוש וחצי שנים מיום חתימת ההסכם הראשון ובהמשך לו, חתמו הצדדים על הסכם שכר טרחה שני (ת/10, להלן: "הסכם שכר הטרחה השני" או "ההסכם השני"). בפרק "תנאי התשלום" בהסכם השני נאמר, כי התשלום הראשון בסך של 5,000 דולר שולם, ולגבי יתר תנאי התשלום חזר ההסכם השני על האמור בהסכם הראשון, דהיינו, כי 20,000 דולר ישולמו עם קבלת האישור העקרוני וכי כל "הטיפול המשפטי, חוזי בניה וכו'" יהיו בטיפול המשרד. עוד נקבע בהסכם השני, בסעיף 7 בו, כי "סה"כ שכ"ט בגין טיפול משפטי ממכירת דירה ודירה יהיה בסך 1.5% + מע"מ משווי הדירה אשר ישולם ע"י המוכר אם הקונה לא ישלם".

4.                   ביום 11.4.94 החליטה הועדה המחוזית לתכנון ולבניה על הפקדת התוכנית נשוא הפרויקט (תב"ע מס' הל/במ/111), בכפוף למילוי רשימת התנאים שנקבעו בהחלטה (ת/16).

5.                   ביום 9.6.94, לאחר אישור התוכנית נשוא הפרויקט ולפני הפקדתה, שיגר סורוצקין, בשם הנתבעים, מכתב לעו"ד ברוכין, שבו הודיע, כי לפי דרישתם של יזמים וקבלנים שונים עמם נמצאו הנתבעים במגעים מתקדמים לביצוע פרויקט הבנייה, "עלינו לבקש אישורכם בכתב להפסקת שירותיכם המקצועיים, לפי ההסכם מיום 8.1.93" (ת/34, להלן: "מכתב הפסקת העבודה"). במכתב זה התחייבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 20,000 דולר "מיד עם חתימת הסכם עם יזם או קבלן, אשר יקבלו את הפרויקט, וזאת לסילוק כל ההתחייבות הכספיות כלפיכם, זאת, למרות שעד כה - למעט מספר מצומצם של פגישות - לא קיבלנו שירותים משפטיים מכם". כן, הביעו הנתבעים נכונותם ליתן לתובעים ערובה מתאימה להנחת דעת הועד המחוזי, או מי שהוסמך על ידו, להבטחת דרישותיהם הכספיות, וכן למסור מחלוקת, במידה וישנה כזאת, להכרעת הועד המחוזי או מי שהועד המחוזי הסמיכו לכך, על מנת לעמוד במבחן סעיף 27 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו - 1986 (להלן: "כללי האתיקה"), שהיה אז בר תוקף, ולסלק כל קושי או מכשול אפשריים במתן האישור המבוקש. המכתב נחתם באמירה: "אנו מודים לכם על שירותיכם עד כה ומקווים כי נוכל להעזר בכם בעתיד".

למען השלמת התמונה נזכיר, כי הצורך בקבלת אישור בכתב מאת התובעים על הפסקת עבודתם, התעורר על רקע כלל 27 לכללי האתיקה אשר קבע, כי עורך דין לא יקבל עניין שהיה בטיפולו של עורך דין אחר, אלא אם כן אותו עורך דין הסכים לכך בכתב.

במכתב מיום 4.7.94, השיבו התובעים לסורוצקין, כי הם אינם מוצאים סיבה סבירה לבקשה להפסקת ההתקשרות לאחר עבודה מאומצת ורבת שנים עד שלב אישור התוכנית, אך הביעו נכונות לשחרר את הטיפול תמורת תשלום מלוא התמורה על פי ההסכם (ת/35). במכתב מיום 11.7.94 העריכו התובעים את שכר הטרחה המגיע להם מהנתבעים (בנוסף לסך של 20,000 דולר) בסכום של כמיליון וחצי דולר (ת/36).

6.                   לטענת התובעים, ביום 18.7.94, נועדו הצדדים במשרדי התובעים, יחד עם נציגי החברה הקבלנית "מאור ים בינוי ופיתוח בע"מ" (להלן: "מאור ים"), חברה אשר אליה ביקשו הנתבעים להעביר את הטיפול בפרויקט הבניה, ובמהלך פגישה זו הסכימו נציגי מאור ים לשלם לתובעים שכר-טרחה בגובה של 0.75% + מע"מ מערך הבניה של הפרויקט, ובלבד שנציגי מאור ים יטפלו בצד המשפטי של הפרויקט.

7.                   בשנתיים שלאחר מכן התקיימו בין הצדדים מגעים שונים לשחרור הנתבעים מהתקשרותם עם התובעים, שעמדו על זכויותיהם לפי כלל 27 לכללי האתיקה והביעו התנגדותם לכך שהנתבעים יקבלו שירותי עריכת דין מפרקליטים אחרים.

הצדדים ניהלו התכתבויות שונות, שאין זה המקום לפרטן, בכל הנוגע לאפשרות מינויו של בורר מוסכם, או בורר שימונה על ידי לשכת עורכי הדין, לצורך הכרעה במחלוקת בנושא שכר הטרחה לו זכאים התובעים, לטענתם.

בין התובעים לבין עו"ד ויסל, בא-כוחם דאז של הנתבעים, התקיימה חליפת מכתבים בנושא הבוררות, לרבות טיוטות של הסכם בוררות שהתגבש ביניהם. ביום 29.6.96, הודיעה מנכ"ל ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין לצדדים, כי הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין מינה את עו"ד חנה חובב לכהן כבוררת ביניהם. עוד באותו יום פנתה עו"ד חובב לצדדים, הודיעה כי קיבלה את המינוי וביקשה כי הצדדים יתקשרו עימה מיד לאחר החג, כדי לתאם ישיבה ראשונה.

ביום 10.10.96 נפגשו עו"ד ויסל ועו"ד ברוכין, ובעקבות פגישתם הוחלפה ביניהם שוב טיוטת הסכם בוררות. ברם, הסכם בוררות לא נחתם והליך של בוררות לא החל, שכן ביום 13.10.96, שלושה ימים לאחר הפגישה האמורה, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 4330/93 גאנם נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, פ"ד נ(4) 221 (1996), אשר ביטל את כלל 27 לכללי האתיקה. מבחינת הנתבעים, עם מתן פסק הדין האמור התייתר הצורך בהליך של בוררות עם התובעים, וכך הודיע עו"ד ויסל לעו"ד חובב, במכתב מיום 21.11.96, שהעתקו נשלח גם לעו"ד ברוכין, לאמור: "למרשותי אין, בשלב זה, ענין בניהול הבוררות" (ת/114).

8.                   כעבור שנתיים ימים, ביום 9.12.98, פנו לראשונה התובעים באמצעות בא-כוחם דאז, עו"ד משה דרורי (לימים שופט בבית משפט זה), במכתב לסורוצקין, אליו צורפה טיוטת כתב תביעה נגד הנתבעים לתשלום שכר טרחה של התובעים בסך 3,825,202 ש"ח, והוצע, כניסיון אחרון למנוע הליך משפטי, להפנות את הנושא לבוררות. הנתבעים השיבו, באמצעות בא-כוחם, עו"ד אבי וינרוט, לגוף הטענות שנטענו בטיוטת כתב התביעה ונמנעו מלהתייחס להצעתו של ב"כ התובעים לעניין הבוררות.

ושוב, ניהלו באי-כוח הצדדים מגעים וחליפת מכתבים לעניין העברת המחלוקת להכרעת בורר, ורק בשלב מאוחר של ההתכתבויות העלו התובעים את הטענה, כי בין הצדדים כבר נכרת הסכם בוררות מחייב וביקשו לאוכפו. הטענה הוכחשה על ידי הנתבעים וביום 5.4.01, הגישו התובעים לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה בהמרצת פתיחה, בה ביקשו כי בית המשפט יורה על המשך קיום הליכי הבוררות בפני עו"ד חובב, ולחלופין, כי בית המשפט ימנה בורר שיכריע בסכסוך בין הצדדים (ה.פ. (מחוזי - י-ם) 606/01 עו"ד קורפו נ' סורוצקין, תק-מח 2004(3) 2973 (2004), להלן: "המרצת הפתיחה"). הבקשה נדונה לפני סגן הנשיא, כב' השופט ד' חשין. בפסק דין מיום 17.8.04, דחה בית המשפט את הבקשה, בקובעו, כי בין הצדדים לא נכרת הסכם בוררות מחייב. כן נדחתה טענת הנתבעים, כי עילת התביעה התיישנה בעת הגשת המרצת הפתיחה (פסקה 22 לפסק הדין בהמרצת הפתיחה). בפסק הדין נאמר, כי גם אם נצא מן ההנחה, כטענת הנתבעים, כי מרוץ ההתיישנות של עילה זו החל ביום בו הודיע סורוצקין במכתב לתובעים, כי אין הוא מעוניין עוד בשירותיהם המקצועיים, הרי שנקבע, כמימצא עובדתי, כי המכתב האמור נשלח ביוני 1994, ומכאן שלא חלפו שבע שנים מאז שנשלח ועד למועד הגשת המרצת הפתיחה (באפריל 2001). עם זאת, נמנע בית המשפט מלהכריע או לחוות דעתו בשאלה, אם מרוץ ההתיישנות להגשת התביעה העיקרית הופסק עם הגשת המרצת הפתיחה, אם לאו, והותיר את ההכרעה בשאלה זו לעת שיידון הסכסוך המהותי.

תמצית התובענה וההגנה

9.                   בעקבות דחיית המרצת הפתיחה, הגישו התובעים, ביום 14.10.04, תובענה זו, בה עתרו לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם להם את יתרת שכר הטרחה על פי ההסכם הראשון (20,000 דולר בתוספת מע"מ) ויתרת שכר הטרחה על פי ההסכם השני (750,000 דולר בתוספת מע"מ, שהם 1.5% מערך הבניה של הפרויקט, שהוערך על ידי התובעים בסך של 50,000,000 דולר)). כן עתרו לחייב את הנתבעים בתשלום שכר טרחה ראוי עבור שירותים משפטיים נוספים שלטענתם העניקו לנתבעים במרוצת השנים, כמפורט בכתב התביעה (40,000 דולר בתוספת מע"מ). סך כל הסכומים שנתבעו עמד על סך של 4,226,742 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה, אלא שלצרכי אגרה העמידו התובעים את תביעתם על סך של 2,600,000 ש"ח בלבד.