פסק-דין בתיק ת.א 6359/04

ביום 28.6.2006 ניתן פסק דין חלקי בשאלת האחריות, שם קבעתי שהנתבעת אחראית לנזקיו של התובע לאור התרשלותה בגילוי מחלתו במועד.

רקע

התובע יליד 1983. בהגיעו לגיל 17 התגלה בראשו גידול מסוג Pituitary Adenoma.בשנת 2002 התגייס התובע לצה"ל, מאז הוא במעקב ומקבל טיפול תרופתי. התובע טען כי הוא התלונן בפני רופאי הנתבעת במשך כשלוש שנים על כאבי ראש וסחרחורת אשר החמירו עם הזמן ובהדרגה, עד כי הפכו כה עזים שהעירוהו משנתו, ובמקביל החלו תופעות של שכחה, עצבנות ועייפות בלתי מוסברת. לאחר בחינת הטענות והראיות קבעתי שסביר יותר להניח שטיפול בשלבים מוקדמים יותר היה מונע את הנכות שנגרמה לו כמפורט בחוות הדעת מטעם התובע. גילוי מוקדם היה אפשרי לא רק בשל תלונות התובע, כפי שצוין לעיל, אלא אף לאור "סיפור משפחתי" אצל התובע, גילוי גידול זהה אצל אביו מספר שנים קודם לכן.

בסיכומו של הדיון בשאלת חובת הזהירות כלפי התובע קבעתי שמן הרישומים בתיק החולה, עולה מפורשות כי התופעות המפורטות לעיל כן התקיימו כאן, והראיה לכך שרופאי המשפחה היו ערים לכך וניסו לשלול מחלות, ואולם ד"ר כץ עשתה זאת בעצלתיים, בלשון המעטה, בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.

לאור כל האמור שם קבעתי שהנתבעת אחראית לנזקי התובע, ועתה נדון בשאלת הנזק וכימותו.

המומחים

1.         לצורך בירור הנזק הגישו הצדדים חוות דעת מומחים אשר נחלקו בבית המשפט על חוות דעתם.

בתחום רפואת העיניים הוגשו חוות דעתם של ד"ר שמואל פרידלנד מטעם התובע ושל פרופ' שאול מרין מטעם הנתבעת. הצדדים ויתרו על העדת מומחים אלו.

בתחום האנדוקריני העיד פרופ' בנימין גלזר אשר הגיש חוות דעת מטעם התובע, ופרופ' צבי צדיק שאר הגיש חוות דעת מטעם הנתבעת.

בתחום הפסיכיאטרי העידו ד"ר ירחמיאל ברבר, אשר הגיש חוות דעת מטעם התובע, וד"ר נעה קרת, אשר הגישה חוות דעת מטעם הנתבעת.

בתחום הנוירולוגי והנוירופסיכיאטרי העיד פרופ' יעקב ורדי, אשר הגיש חוות דעת מטעם התובע.

פרופ' צבי רם העיד בתחום הנוירו-כירורגי, לאחר שהגיש חוות דעת מטעם הנתבעת.

בנוסף, העיד מטעם התובע מר עמית לרון, פסיכולוג שיקומי מבית החולים הדסה עין כרם, שכן במסגרת תפקידו בבית החולים ערך לתובע אבחון נוירופסיכולוגי.

טענות התובע

2.         התובע טוען כי יש להעמיד את נכותו הרפואית על 61.1%, בהתאם לשיעורי הנכות אשר נקבעו על ידי המומחים מטעמו, ומוסיף וטוען כי נכותו התפקודית אף גבוהה מכך ויש להעמידה על 75%.

לאור זאת, עותר התובע כי ייפסקו לו פיצויים בגין אובדן השתכרות ואובדן כושר השתכרות על פי 75% אובדן של כפל השכר הממוצע במשק. לחלופין טען התובע כי לכל הפחות יש להעמיד את שכרו על שיעור השכר הממוצע במשק.

בגין הנזק הלא ממוני - כאב וסבל ואובדן הנאות החיים - מבקש התובע כי ייפסק לטובתו סך של 800,000 ש"ח, אשר ישא ריבית מיום תחילת הסבל, 14.10.1998, או לחלופין מיום גילוי המחלה, 9.7.2000. כמו כן, טוען התובע כי יש לפצותו אף בגין הפגיעה בסיכוייו להינשא בסך 200,000 ש"ח.

בגין הוצאות הניידות מבקש התובע סך של 1,500 ש"ח לחודש לעבר ולעתיד.

בגין סיעוד ועזרה לזולת מבקש התובע סך של 600 ש"ח לעבר ולעתיד, המגלמים עזרה של 5 שעות שבועיות.

עבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והפסד השתכרות להוריו, מבקש התובע כי בית המשפט ייקבע סכום פיצוי גלובלי.