פסק-דין בתיק ת.א. 6272/04 - פסקדין

תובענה למתן פסק דין הצהרתי, כי התובעת הינה הבעלים של חלקת קרקע הידועה כחלקה 132 בגוש 6 בכפר "עין יברוד" (להלן: "החלקה" או "הקרקע"), להורות לנתבע מס' 3 למחוק את הרישום הקיים בספרי המקרקעין אשר בהם מופיע הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") כבעל הקרקע וכן לרשום את התובעת כבעלת הקרקע.

רקע עובדתי

ואלו העובדות הנצרכות לעניין, כעולה מתצהירו של עו"ד משה גליק מטעם התובעת ומתצהירו של הנתבע (תצהירו של הנתבע הוגש כתצהיר תשובה לבקשה למתן צו מניעה זמני בבש"א 6248/04 ושימש, לבקשתו, גם כתצהיר עדותו הראשית) וכן מהעדויות מטעם בעלי הדין:

1.                  ביום 25.2.93 נרכשה החלקה על ידי התובעת, באמצעות מתווך, על פי יפויי כוח בלתי חוזרים, ממי שהיה רשום כבעל החלקה באותה עת - עבדאללה אחמד עודה ג'עמה (להלן: "המוכר"). המדובר בחלקה במקרקעין מוסדרים הרשומה במשרד רישום המקרקעין במינהל האזרחי - אזור יהודה ושומרון.

2.                  התובעת הגישה לנתבע 3 (להלן: "רשם המקרקעין") בקשה להיתר עיסקה על מנת שתוכל לרשום את החלקה על שמה (בקשה 8/93), אולם, לא הגישה בקשה נפרדת לרישום החלקה על שמה.

לטענת התובעת מנע רשם המקרקעין את הרישום של החלקה על שמה בנימוק, כי מדובר בחלקה אשר רשום לגביה צו הפקעה או שבעליה נפקד. על החלטה זו הגישה התובעת ערר לוועדת העררים הצבאית על מנת שתורה לרשם המקרקעין לרשום את החלקה על שמה (ערר 119/93). בדיעבד הסתבר, כי החלטת רשם המקרקעין התייחסה לחלקות אחרות שרכשה התובעת בעין-יברוד, וכי החלקה הוכנסה לערר בשל טעות התובעת.

3.                  ביום 10.8.94 רכש הנתבע את החלקה מאת המוכר על פי יפויי כוח בלתי חוזר. ביום 4.1.95 הוגשה בקשה לרישום החלקה על שם הנתבע. ביום 4.3.96 נרשמה החלקה על שמו בפנקס רשם המקרקעין, לאחר תשלום המיסים והאגרה כדין.

4.                  לטענת הנתבע רק ביום 9.11.97 נודע לו על טענות התובעת לזכויותיה בחלקה, וזאת לאור מכתבו של עו"ד גליק מהמועד האמור (נספח ה' לתצהיר הנתבע).

5.                  ביום 29.3.98 הגיש הנתבע כתב תביעה לסילוק יד ופינוי מהחלקה לבית משפט השלום בירושלים כנגד היישוב "עופרה" בסברו, כי היישוב הוא הבעלים של החלקה (ת.א. (שלום - ירושלים) 5488/98 - נספח ז' לתצהיר הנתבע). התובעת הצטרפה כנתבעת לתובענה זו. התובענה נמחקה מפאת חוסר סמכות (נספח ד' לתצהיר מטעם התובעת).

6.                  ביום 17.1.02 הגיש הנתבע תובענה כנגד התובעת לבית משפט זה וביקש להצהיר, כי הבעלות בחלקה הינה שלו ולחייב את התובעת לסלק את ידה מן החלקה וכן ביקש לפצותו בסכום שנקב בכתב התביעה.

תובענה זו נמחקה עקב אי תשלום אגרה על ידי הנתבע.

7.                  ביום 24.6.04 נערך הסכם מכר בין הנתבע לבין הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת") על מכירת זכויות הנתבע בחלקה לנתבעת. בו ביום הגישה הנתבעת בקשה לרשם המקרקעין למתן היתר לרישום הקרקע על שמה וכן בקשה לרישומה. עובדה זו נודעה באותו יום לב"כ התובעת בשעה שהיה במשרדו של רשם המקרקעין.

טענות התובעת

8.                  ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי על בית המשפט להיענות לבקשת התובעת ולמחוק את הרישום הקיים על שם התובע משלושה טעמים עיקריים:

א.         מסמכי הרכישה אשר על פיהם רכש הנתבע את הקרקע הינם מזוייפים, ורישום זכויותיו הושג במרמה.

ב.         החלקה נרכשה ונרשמה על שם הנתבע שלא בתמורה ושלא בתום-לב. לעומת זאת, ייפויי הכוח ממוכר הקרקע שבידי התובעת קודמים לייפוי הכוח (המזויף), שעל פיו רכש הנתבע את הקרקע.

ד.         רשם המקרקעין היה מנוע מלרשום החלקה על שם הנתבע, לאור העובדה כי התובעת הגישה בקשה להיתר עיסקה ואף קיים ערר תלוי ועומד בעניין בקשתה זו של התובעת לפני ועדת הערר אשר טרם נדון. נציג רשם המקרקעין אף הודה, כי רשם החלקה על שמו של הנתבע בטעות.

בהמשך הדברים יובאו בהרחבה טענות התובעת בנושאים אלו.

טענות הנתבע

9.                  הנתבע טוען, כי יש לדחות את התובענה מהנימוקים הבאים: ראשית, התובעת לא כרתה חוזה מכר עם המוכר, אלא רק הציגה שני יפויי כוח נוטריונים בפני נוטריון שהינו בחיים עד היום, כאשר בייפוי הכוח הראשון המוכר מביע כוונתו למכור את החלקה מבלי לציין את שמות הקונים או התמורה עבור החלקה, וגם בייפוי הכוח השני לא נקובה התמורה, או כי המוכר קיבל תמורה בגין המכירה ומהו מועד העברת הזכויות. לטענת הנתבע, ייפויי הכוח שהוצגו על ידי התובעת לרכישת החלקה על ידה, אינם אלא מכשיר להעברת הזכויות ואילו העיסקה עצמה לא הוכחה ולא הובאה כל ראייה או עדות (כגון: עדות המתווך) לביצוע עיסקת המכר בין המוכר לתובעת, ובין השאר, לא נאמר מה הייתה התמורה, או מה הם מועדי העברת הבעלות וההחזקה. משכך, התובעת לא השכילה להוכיח את בעלותה בחלקה ויש לדחות את תביעתה;

שנית, בתצהיר שהוגש מטעם התובעות לא הוזכר הסכום ששולם למוכר כתמורה לקרקע. הסכום ששולם כתמורה ננקב רק במסגרת החקירה הנגדית של המצהיר מטעם התובעת. כמו-כן אין בידי התובעת קבלה בדבר תשלום התמורה המוכחשת, כאשר המדובר בחברה הרשומה אצל רשם החברות בישראל, אשר חייבת לפעול על-פי חוק ולנהל ספריה כדין;