פסק-דין בתיק ת.א. 58117/04

הנסיבות:

1.         התובע הינו בנו של מר משלה  חדמיאן (להלן: " אבי התובע" או " חדמיאן"), אשר על שמו של האחרון, רשומות זכויות הבעלות בבניין הבנוי ברחוב יהושע תלמי 4, תל אביב (להלן: " הבניין").

            את זכויותיו בבניין רכש חדמיאן ביום 4/3/87 ממר אליהו פופובסקי, הבעלים הקודמים של הבניין (להלן: " הבעלים הקודמים").

            בתאריך 1/1/02 העביר חדמיאן לתובע ^- כך על פי הטענה ^- את מלוא זכויותיו בבניין, הגם שזכויות אלו טרם נרשמו על שם האחרון בלשכת רישום המקרקעין.

2.         ביום 5/8/75 שכרה הנתבעת (להלן: " חבצלת") מהבעלים הקודמים בשכירות מוגנת, מושכר בן 2 וחצי חדרים המצוי בקומת הקרקע של הבניין (להלן: " מושכר א').

            הנתבע 2 (להלן: " שלמה") שכר אף הוא מהבעלים הקודמים, בשכירות מוגנת חנות בקומת הקרקע בבניין (להלן: " מושכר ב'), זאת על פי חוזה שכירות מיום 1/3/83.

3.         עם ששכר שלמה את מושכר ב' ובהסכמת הבעלים הקודמים, איחדו שלמה וחבצלת (שייקראו להלן יחדיו ^- " השוכרים") את שני המושכרים (להלן: " המושכרים" או " הנכס") וניהלו במקום מסעדה, עד לשנת 1992.

4.         בשנת 1992 הורשו השוכרים על ידי חדמיאן להשכיר את הנכס בשכירות משנה לתקופות שונות, ודמי השכירות אשר השתלמו על ידי שוכרי המשנה התחלקו בין השוכרים לבין חדמיאן.

            בשנת 2002 עזב דייר המשנה האחרון ^- חברת מ.צ.ן. ייצור ושיווק אופנה בע"מ (להלן: " מ.צ.ן")  את הנכס והחזקה בו הושבה לשוכרים.

5.         למן המועד בו הוחזרה החזקה בנכס לשוכרים, החל לפעול בו מכון ליוגה, כאשר שיעורי היוגה הועברו לתלמידים, חליפות, על ידי בתם של השוכרים, דניאל שרון (להלן: " דניאל") ומורה ליוגה בשם אברהם כהן, הלוא הוא נתבע 4 (להלן: " כהן").

6.         הנתבע 3, מר איתן יפת, הינו בנם של השוכרים.

העתירה וטענות הצדדים

7.         בתביעה שבכאן, עתר התובע להורות על פינויים של השוכרים מהנכס ולסילוק ידם של הנתבעים 3 ו ^-4 הימנו.

            לטענת התובע, השוכרים הפרו את חוזי השכירות שנכרתו עמם ובשל כך קמו כנגדם עילות פינוי מכוח הוראת סעיף 131 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב ^-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר" או " החוק") ועילת הנטישה ^- שהינה יציר הפסיקה.

            התובע טען כי ההיתר שניתן לשוכרים על ידי הבעלים הקודמים להשכרת הנכס בשכירות משנה פקע בשנת 2002, ומהמועד בו הושבה החזקה לידיהם היו אמורים האחרונים לשוב ולנהל בו מסעדה ^- כמתחייב מחוזי השכירות, על פיהם שכרו המושכרים.

            שינוי מטרת השכירות ממזנון ומסעדה למרכז יוגה, ללא הסכמת התובע וידיעתו, מהווה הפרה של חוזי השכירות.

            עוד טען התובע כי השוכרים העבירו את זכויותיהם בנכס לבנם, הלוא הוא הנתבע 3, ללא ידיעת והסכמת התובע או אביו לפניו.

            העברת הזכויות, כאמור, לידי הנתבע 3 ^- בחיי השוכרים ^- מהווה, כך על פי הטענה, הפרת הסכמי השכירות באופן המקים לתובע עילה לפינויים מהמושכרים.

            בהיות הנתבע 3 מסיג גבול בנכס, סירב התובע לקבל מידיו את דמי השכירות.

            הוסיף התובע וטען כי עובר להגשת התביעה נודע לו, כך לטענתו, כי השוכרים כמו גם הנתבע 3 העבירו את הזכויות בנכס, או לחילופין התירו את השימוש בו לנתבע 4 ^-אשר מנהל בו את המרכז ליוגה.