פסק-דין בתיק ת.א 5263/03 - פסקדין

הרקע העובדתי וההליכים שהתקיימו

1.         ביום 15.11.98 נחתם הסכם בין התובעת לבין הנתבעת 2, חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י (להלן: "הנתבעת"), לפיו רכשה התובעת מהנתבעת את זכויות החכירה בקרקע נשוא התביעה במיתחם טיילור בירושלים (להלן: "ההסכם"). ההסכם דווח לנתבע 1, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") ולרשויות המס.

2.         התובעת ביקשה לגרום להעברת הזכויות בקרקע על שמה, אך מאמציה הרבים לעשות כן, העלו חרס. משכך, הגישה, ביום 7.7.03, תובענה זו בה עתרה ל"מתן צווי אכיפה, סעדים הצהרתיים, צווי עשה ובקשה לפיצול סעדים" נגד הנתבעים, בשל סירוב המינהל לאשר העברת זכויות החכירה בקרקע ובשל מחדלה של הנתבעת לגרום להעברת זכויות החכירה בקרקע. התובעת ביקשה, בין היתר, כי בית המשפט יצווה על הנתבעים להשלים את פעולת רישום זכויות החכירה על שמה. כן ביקשה התובעת, כי יינתן לה היתר לפיצול סעדים להגיש תביעה כספית נגד הנתבעים, או מי מטעמם, בגין נזקים כספיים שנגרמו וייגרמו לה עקב התנהגותם.

3.         בכתב הגנתו טען המינהל, כי החלטת המינהל על הקפאת הליך העברת הזכויות על שם התובעת, עליה מלינה התובעת, היא החלטה סבירה שנתקבלה כדין, כתוצאה מהחלטת הנהלת המינהל להקפיא את כלל נכסיה של ההסתדרות, ובכללם נכסי הנתבעת, ובהתאם להצעת החלטה של הנהלת המינהל להסדרת נכסי ההסתדרות בכללותם, שהועברה לאישור שר האוצר (להלן: "החלטת ההקפאה"). לפיכך נטען, כי אין  מקום לבטל את החלטת המינהל, ויש מקום להמתין לאישורה, שלאחריה בכוונת המינהל לפעול בהתאם להנחיות ההחלטה לעניין כלל נכסי ההסתדרות ובכללם הקרקע נשוא התביעה. כמו כן, הביע המינהל התנגדותו לבקשה לפיצול סעדים.

4.         לאחר הגשת התביעה קוימו מספר קדמי-משפט ונוהל מו"מ בין הצדדים, עד שביום 4.9.05 נחתמה החלטת הנהלת המינהל בעניין נכסי ההסתדרות וב"כ המינהל הודיעה, כי עניינה של התובעת ייבחן לאור הקריטריונים שנקבעו בהחלטה, וייתכן כי בכך יתייתר המשך הדיון בתובענה זו. ביום 1.11.05 הודיעה ב"כ המינהל, כי לאחר בדיקת עניינה של התובעת, לאור הקריטריונים שנקבעו בהחלטת המינהל, יסכים המינהל להעברת הזכויות בקרקע נשוא התביעה, בכפוף לנהליו.

5.         ביום 20.11.05 הגישה התובעת "בקשה למתן פסק דין חלקי", בה ביקשה, כי לאור הודעת המינהל מיום 1.11.05, בה, לשיטתה, הסכים למתן הסעדים שנתבעו נגדו בכתב התביעה, יינתן פסק דין לחובתו בהתאם. כן ביקשה התובעת לחייב את המינהל בהוצאות ניהול ההליך, אשר לצורך הוכחתן צירפה לבקשתה הסכם שכר-הטרחה בינה לבין בא-כוחה, פירוט תשלומי שכר-טרחה והוצאות בגין דיונים שהתקיימו וקבלה על תשלום אגרת בית משפט. לבקשתה צירפה התובעת תצהיר ופסיקתא. בתגובה, הודיע המינהל, כי הוא מתנגד לבקשת התובעת למתן פסק דין חלקי ופסיקת הוצאות, והוא מבקש למחוק התובענה ולפסוק הוצאות לטובתו.

6.         בהתאם לתקנה 511(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולבקשת ב"כ המינהל, קיימתי דיון בנושא פסיקת הוצאות והבקשה לפיצול סעדים, בו נשמעו טענות הצדדים גם לעניין אופן סיומה של התובענה - בפסק דין או במחיקתה.

השאלות שבמחלוקת

7.         שתיים הן השאלות שיש להכריע בהן: האחת, האם יש ליתן פסק דין לחובת המינהל, המעניק לתובעת את הסעדים להם עתרה בכתב התביעה או חלקם, או שמא יש למחוק את התביעה? השניה, האם יש לפסוק לתובעת את הוצאות ניהול ההליך ושכר-טרחת עורך-דין, ואם כן - מה שיעורם, או שמא יש לחייבה בהוצאות המינהל, כבקשתו?

עיקרי טענות הצדדים

8.         לטענת ב"כ התובעת, עו"ד רימר ועו"ד ארנון, כתב התביעה הוגש ביום 7.7.03, לאחר החלטת ההקפאה השרירותית ומבלי לאבחן את עניינה של התובעת ממקרים אחרים. רק בחלוף למעלה משנתיים הודיעה ב"כ המינהל, כי נחתמה החלטת הנהלת המינהל והוא יסכים להשלמת הליך העברת הזכויות, הודעה אשר מהווה, לטענת התובעת, הודאה והסכמה למתן הסעדים שנתבעו מהמינהל בכתב התביעה.

כן נטען, כי בקשתו של המינהל למחוק את התביעה היא בקשה סתמית, שלא נטענה בכתב ההגנה, לא הוגשה כבקשה בכתב ולא נתמכה בתצהיר, ומכל מקום המינהל לא הצביע על עילה כלשהי למחיקת התביעה.

עוד נטען, כי על מנת לסיים את הליך העברת הזכויות, נחוץ לתובעת פסק דין של בית משפט אשר יורה למינהל לעשות כן, וניתן יהיה לאוכפו אם לא תעשה כן. כן נטען, כי מתן פסק דין הוא זכות התובעת על פי דין.

לעניין פסיקת הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין נטען, כי הגשת התביעה כאן ותביעות נוספות שהוגשו נגד המינהל בעניין זה היו הגורם המשמעותי שהביא לקידומו של הליך העברת הזכויות (ת.א. (מחוזי - י-ם) 6276/04 מינהל מקרקעי ישראל נ' אזורים בנין (1965) בע"מ, טרם פורסם (2006)), וכי התובעת נדרשה לנקוט בסדרה של פעולות משפטיות המפורטות בכתב התביעה, באמצעות עורכי דינה, על מנת לקדם את הליכי הרישום, אשר בגינם נדרשה לשלם שכר-טרחת עורך-דין בשיעור גבוה משהוסכם עליו בהסכם שכר הטרחה. ב"כ התובעת ביקש להסתמך על פסק דינה של כב' השופטת ה. גרסטל בה"פ (מחוזי - ת"א) 685/03 יוסף נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, תק-מח 2004(4) 3055 (2004), בו נקבע, בנסיבות דומות, כי סירוב המינהל להמשיך בהליך העברת הזכויות, עקב שינוי במדיניות אשר פועל למפרע, אינו סביר, אינו צודק, ולעיתים גם נטול סמכות.

9.         ב"כ המינהל, עו"ד ווזנר, השיבה, כי מתן פסק דין בנוסח המבוקש על ידי התובעת הינו חסר טעם, אינו אכיף ולפיכך מיותר. לטענתה, לתובעת אין ולא היתה זכות קנויה לאישור העברת הנכס לרשותה, והסמכות לאשר את העברת הזכויות נתונה למינהל, כבעלי הקרקע. חובתו של המינהל, כגוף ציבורי, לקבוע קריטריונים להעברת זכויות בנכסי הציבור. המדובר בעשרות ואולי מאות עסקאות בנכסי ציבור, וההחלטה בעניין זה סבוכה והיתה צריכה לעבור תהליכי אישור מורכבים, לרבות אישורי שרים. לאחר בדיקת בקשת התובעת לאור הקריטריונים שנקבעו ולאחר שהובהר, כי התובעת עומדת בקריטריונים, נמסר לתובעת כי ניתן יהיה להשלים את העברה הזכויות לאחר שיומצאו כל המסמכים הדרושים לכך.

עוד נטען, כי הטענה היחידה שנטענה כלפי המינהל בכתב התביעה נוגעת לסבירותה של החלטת ההקפאה. כיוון שכעת, לאחר שנחתמה החלטת המינהל, ההקפאה "הופשרה" ואין מניעה להמשיך בהליך הרישום, הרי שאין צורך בהכרעה שיפוטית באשר לסבירותה של ההחלטה, והדרך הנכונה היא, כי התובעת תמשיך בהליך הרישום ישירות מול המינהל ותביעתה תימחק. אם וכאשר תגיש התובעת תובענה כספית בגין נזקים, שלטענתה נגרמו לה כתוצאה מהחלטת ההקפאה, או אז יידרש בית המשפט להכריע בשאלת סבירות החלטת ההקפאה, וליתן פסק דין בהתאם.

לעניין פסיקת הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין נטען, כי לצורך מענה לשאלה האם הגשת התביעה גרמה לזירוז החלטת המינהל והליך רישום הזכויות, יש להבחין בין פרק הזמן שחלף מאז הגשת הבקשה להעברת זכויות על ידי התובעת בשנת 1999 ועד החלטת ההקפאה בשנת 2003, לבין פרק הזמן שחלף מאז החלטת ההקפאה והגשת התביעה בעקבותיה, לבין "החלטת ההפשרה" ב-2005. לטענת ב"כ המינהל, התקופה הראשונה אינה רלבנטית כלל לשאלת פסיקת ההוצאות, שכן הגשת התביעה באה בעקבות החלטת ההקפאה בלבד ואין התובעת מלינה על הליכי הרישום עד להחלטת ההקפאה. באשר לתקופה השניה נטען, כי לא הגשת התביעה היא זו שהשפיעה על קבלת החלטת המינהל, והא ראיה, כי בעוד שההחלטה נגעה למספר רב של עסקאות, רק בחלק קטן מהמקרים הוגשו תביעות נגד המינהל. ב"כ המינהל ביקשה להדגיש, כי למן הגשת התובענה ולכל אורך הדרך, הודיע המינהל כי הנושא נמצא בטיפול, וכי יש להמתין להחלטת המינהל אשר תייתר את הצורך בניהול התביעה, וכך אכן היה, והדבר נעשה מתוך רצון לייעל את הדיון ולא על מנת לעכבו. לשיטתה, ניתן לאבחן את פסק הדין בת.א. 6276/04 הנ"ל, שכן, בענייננו, המינהל עמד ועדיין עומד על עמדתו, כי החלטת ההקפאה סבירה ואינה שרירותית ואין הוא משנה עמדתו רק עקב הגשת תביעה נגדו.

10.       אשר לנתבעת 2. בקדם המשפט שהתקיים ביום 10.1.06 הסכימה הנתבעת, כי יינתן פסק דין חלקי המורה למינהל להעביר את הזכויות בקרקע על שם התובעת, כמפורט בפסיקתא, וכי אין היא מתנגדת למתן היתר לפיצול סעדים. כמו כן הוסכם, כי התובעת לא תבקש לפסוק הוצאות לחובת הנתבעת. הסכמות אלו הושגו בתנאי, כי אין בהן כדי לשנות את ההסכמות שבין התובעת לנתבעת על פי ההסכם שנחתם ביניהן (נספח א' לכתב התביעה), או כל הסכמה מאוחרת להסכם. בדיון בשאלת ההוצאות הוסיף עו"ד בסון, ב"כ הנתבעת, כי הוא מבקש כי ייפסקו הוצאות גם לטובת הנתבעת.

מחיקה או פסק דין?