פסק-דין בתיק ת.א. 49306/04

1.         בפני ערעורו של המערער על החלטתה של כב' הרשמת עפרון אשר דחתה את בקשתו של המערער להורות על בטול עקול זמני שהוטל על נכסיו (בש"א 158677/05). יצוין כי בתחילה הוטל צו העיקול על זכויות של המערער במקרקעין, עקול על רכבים ועקול כספים בסניפי בנק שונים (בש"א 174155/04) ולאחר מכן הסכימו הצדדים לבטל את העיקולים, למעט הסכום שעוקל באחד מבין סניפי הבנק (בש"א 182943/04).

            בקשתו של המערער לבטול העיקולים התייחסה למעשה לעקול היחיד הנ"ל.

            ההסכמה לצמצום העיקולים הוגשה לאחר שהבנק המחזיק הודיע כי עיקל כספים בסכום התביעה, מבלי שהמערער ויתר על זכותו לבקש גם את בטולו של עקול יחיד זה, כפי שאכן עשה.

2.         עפ"י תקנות סדה"א והפסיקה על התובע המבקש עקול זמני מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת התביעה (תקנה 362).

            והתנאי  השני  קיומו  של חשש סביר שאי מתן הצו יגרום להכבדה (תקנה 374).

            יצוין כי מדובר בשלב טרום מקדמי של בירור התובענה וההגנה ועל כן מדובר בראיות מהימנות לכאורה תוך כדי איזון ראוי בין הצדדים.

3.         מעיון בתצהירים אשר הוגשו במסגרת הבקשה להטלת העיקול והבקשה לבטול העיקול עולה גרסה חשבונאית מפורטת לגבי החוב הנטען ע"י המשיבה ונתמכת באשור בכתב המפרט את יתרות החובה בחשבון.

            המערער מעלה בתצהירו טענות לגבי סכומים שונים אשר לשיטתו יש לזכותו בהם.

            הרשמת הנכבדה דנה בהחלטתה באריכות בטענות המתייחסות לחוב, ולטענות ההגנה והגיעה למסקנה כי הוכח לכאורה קיומו של חוב, ולפיכך קיימת עילת תביעה ראויה.

            אף אני סבור כי עלה בידיה של המשיבה להציג בראיות מהימנות לכאורה את קיומה של עילת התביעה.

4.         מקובלת עלי אף מסקנתה של הרשמת הנכבדה לעניין יסוד ההכבדה.

            חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ס"ח 1391 התשנ"ב - 1992, (להלן:"חוק יסוד") החמירה את נטל השכנוע המוטל על כתפי התובעת כפי שעולה מסעיף 374 לתקנות וכפי שעולה מהפסיקה. למעשה חוק היסוד הביא לשינוי מהותי בדיני העיקול, והרף  הנדרש כיום לצורך קבלת צו עיקול גבוה יותר ונדרשות ראיות מהימנות לכאורה להוכחת עילת התביעה וכן להוכחת מרכיב ההכבדה.

            ההלכה המנחה נפסקה בפרשת מרגליות כדלקמן:

            " אין די בכך שהמבקש צו עיקול יסמוך את תובענתו במסמך או בראיות מהימנות, אלא שומה עליו גם לשכנע את בית המשפט, או הרשם, "כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול עבר אפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי במצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין.

            לעניין זה רלוונטית השאלה אם אומנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין ושומה על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב".

            (רע"א  8420/96 דן מרגליות נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789 בעמ' 800 מפי מ"מ הנשיא השופט  ש. לווין).

5.         על מנת לקבוע כי קיים לכאורה יסוד הכבדה אין צורך להראות דווקא כי הנתבע נוקט בהליכים מעשיים של הברחת רכוש ויש לבחון את כלל נסיבות המקרה האם בבוא היום תהיה הכבדה לתובע לגבות את חובו, אם וכאשר יזכה בדין.

            התקנה איננה מציבה כתנאי דרישה של סיכול הגבייה העתידית ומסתפקת באפשרות של הכבדה בלבד.

6.         המערער מתגורר באופן קבוע מחוץ לישראל וניהל את עסקיו עם המשיבה, במה שמכנה הרשמת "שלט רחוק".